ההיסטוריה המתועדת של ההתמכרות העולמית לסוכר

מאת ד"ר ג'וזף מרקולה וד"ר קנדרה דגן פירסל
האדם הקדמון זכה ללקק מעט מאוד דבש. לפני כאלף שנה הוא כונה "הזהב הלבן", והיה נחלתם של עשירים בלבד, ורק במאה האחרונה הפך למוצר עממי. הסם הלבן של המאה – קווים לדמותו
מתוך הספר: הונאה מתוקה - מדוע הממתיקים המלאכותיים מסוכנים לבריאותנו
 
הסוכר המרוכז היחיד שאליו הייתה לאדם הקדמון גישה הוא הדבש. אולם, מחקר על ציידים-מלקטים בעולם המודרני מלמד כי צריכת הדבש הממוצעת הייתה שולית – כ-2 ק"ג, או 3 אחוז מצריכת הקלוריות הכוללת במשך שנה שלמה.
 
כמה קראט? הזהב הלבן (SXC)
 
ציורי מערות בספרד מן האלף השביעי לפני הספירה, מראים כי גידול דבורים החל מוקדם למדי. הדבש זכה להערכה ולהילולים במצרים העתיקה, ביוון וברומי, וגידול דבורים היה תעשייה עיקרית במרחבי האימפריה הרומית. אולם היכולת לייצר סוכר מרוכז בכמויות עצומות לא הייתה קיימת עד שהומצא התהליך של עיבוד סוכר הקנים.
 
הזהב הלבן
 
קני הסוכר הם מן העתיקים שבגידולי החקלאות, לראשונה הם תורבתו בפפואה גיניאה החדשה לפני כ-9,000 שנה. משם הם נפוצו להודו בסביבות השנה 500 לפנה"ס ולסין בסביבות השנה 250 לפנה"ס. אולם באותה תקופה היה זה סתם קנה מתוק – הסוכר הופק ממנו בכמויות קטנות על ידי לעיסת הקנה ומציצתו.
 
רק בשנת 500 לספירה הציגו ההודים את הסוכר המסחרי, אחרי שסחטו מהקנים את המיץ והרתיחו אותו לגבישים. עד שנת 600 הפקת הסוכר כבר התפשטה למקומות רבים. בתקופת כיבושי האיסלאם במאה ה-7, כשהערבים פלשו לפרס, הם למדו שם את סוד הפקת הסוכר. במאה ה-11, כשהצלבנים פלשו לשטחי המוסלמים, הם גילו את הסוכר ולקחו אותו עימם לאירופה שם הוא היה סנסציה. הביקוש לסוכר יצר גידול דרמטי במסחר בין מזרח אירופה למערבה.
 
אולם מכיוון שייצור הסוכר הצריך עבודת כפיים רבה מחירו היה גבוה. יוקר הסוכר הפך אותו למוצר מותרות, ולעיתים קרובות הוא כונה "הזהב הלבן" (מחיר ק"ג סוכר בלונדון בשנת 1319 היה כערכם של 100 דולר בימינו!). כתוצאה מכך היה הסוכר מזון לעשירים בלבד.
 
עבדי הסוכר
 
לאחר שקולומבוס הגיע לעולם החדש, עברה תעשיית הסוכר מהפך. כשקולומבוס הגיע לאיים הקריביים הוא שתל שם קני סוכר ששגשגו בתנאי האקלים הנוחים. בהמשך הוא השתלט על אדמות הילידים והפך את הילידים לעבדים, כדי שיטפחו את שדות הקנים. אולם, מרבית העבדים מתו כתוצאה ממחלות אירופיות, עבודת יתר או מאמץ יתר, ואז הם הוחלפו בעבדים שהובאו מאפריקה או באירופים ששירתו במלאכה זו על פי חוזים.
 
באמריקה המודרנית נוטים לחשוב כי מטעי הכותנה היו הכוח שהניע את העבדות, אך מסמכים היסטוריים מלמדים כי ללא ענף הסוכר, היה היקפו של סחר העבדים קטן יחסית. הסוכר וסחר העבדים היו הבסיס של השווקים האירופיים. העבדים האפריקנים היו הגורם העיקרי ששינה את הכלכלה של תעשיית הסוכר, ועבדותם אפשרה את הפחתת מחיר הסוכר משווי של 100 דולר לק"ג בשנת 1319 לשווי של 6 דולר לק"ג בשנת 1500. סוף סוף היה הסוכר זול מספיק לשימושו של אדם מן היישוב. בין השנים 1775-1663 הוכפלה צריכת הסוכר של האנגלים פי 20, וכמעט כל הסוכר הזה יוצר באמריקה.
 
את הירידה הגדולה במחיר הסוכר ספגו העבדים אשר נחטפו מאפריקה. תוחלת החיים הממוצעת של עבד כזה לאחר שהגיע לאיי הודו המערביים הייתה 10 שנים. משטר העבודה היה אכזרי: בעת הקציר העבדים הוכרחו לעבוד 18 שעות, ומנת המזון הטיפוסית שלהם הייתה דג אחד ו-9 בננות.
 
כרוניקה של התמכרות עולמית
 
בסוף המאה ה-17 החלה להתעורר תנועת האמנסיפציה. יחד עם האידיאליסטים שביקשו להפיץ את עיקרון החופש, נתמכה תנועה נתמכה זו גם על ידי חברות סוכר שהעסיקו בהודו עובדים בשכר וביקשו להתסיס את הציבור נגד מתחריהן שהתבססו על עבודת עבדים. העבדות באיי הודו המערבית בוטלה על ידי הבריטים בשנת 1883, אך ביטול זה יושם רק בשנת 1837. בעליהם של מטעי הסוכר עשו כל שביכולתם להחזרת העבדים המשוחררים לעבדות: הם גבו שכר דירה גבוה כל כך שהעבדים לשעבר לא יכלו למצוא לעצמם מקום מגורים. הם יצרו חוקים כאלה שהפרתם הפכה את הנאשמים בה לעבדים. הם שרפו כפרים של עבדים משוחררים בקרבת המטעים, כדי להחזיר את העבדים לשליטתם.
 
בתחילת המאה ה-18, במהלך מלחמות נפוליאון, היה זה מצור שהפריד בין יבשת אירופה ליבוא הסוכר. נפוליאון שמע על טכנולוגיה של הפקת סוכר מסלק והכריז כי מאותה עת ייוצר הסוכר מסלק. וכך, מגדלי קני הסוכר עמדו מול תחרות עזה ומול ירידת מחירי הסוכר בכל רחבי העולם. מאז הפכו יצרני סוכר הסלק ויצרני סוכר הקנים למתחרים עזים.
 
מגדלי הקנים ששרדו היו אלה שהצליחו למצוא כוח עבודה זול, ולהכניס מכונות שהגבירו את יעילות הייצור. איכרים מהודו, סין ויפן הובאו כדי לענות על הביקוש לכוח העבודה. בשל תפוצתן הגדולה של מחלות כמו קדחת צהובה ומלריה, היה שיעור התמותה של איכרים אלה גבוה כמו זה של העבדים האפריקנים.
 
ירידת המחירים גרמה לעלייה דרמטית בצריכה. במהלך המאה ה-19 הוכפלה שוב הצריכה באנגליה, הפעם פי 7.5 אולם הכפלה זו הינה כאין וכאפס לעומת הצריכה בימינו – הכפלה פי 469 מאז המאה ה-18. העולם כולו מכור לסוכר.
 ספרים נלווים: 
דלג לתוכן מרכזי