סיכום הרצאתו של פרופ' יעקב שהם באירוע "תעצומות במוזיאון" - 5/6/15

פרופ' יעקב שהם עמוס תארים, הכשרות ומחקר בתחום האונקולוגי מנסה לומר לנו שקיימת דרך אחרת להתמודד עם הסרטן. הוא מצטט משירו של רוברט פרוסט "הדרך שלא נבחרה" ומעיד על עצמו שהלך בשביל שדרכו בו פחות...העיז לצאת מהדרך המובנית והמקובלת, מחיקה החם של הרפואה הקונבנציונאלית למשעולים הוליסטיים ורחבים יותר.

לפי פרופ' שהם, הבסיס לגישת ההתמודדות המערכתית, מורכבת מ-2 בסיסים:

· בסיס תיאורטי – התפיסה המערכתית

· נתונים עובדתיים – מחקרים, סיפורי חולים

פרופ' שהם מסביר שדרושה גישה מערכתית לסרטן, בניגוד לרפואה המערבית המתייחסת היום לגידול כאוסף של מולקולות. מה שגורם לסרטן הוא משהו מורכב וכולל יותר. אין יחס ישר בין הבנת המבנה המולקולארי למערכת המורכבת והמערכתית של הסרטן. שינוי חשיבתי כזה נותן את הסיכוי להתמודדות מוצלחת עם הסרטן.

 
פרופ' יעקב שהם

רקמת הגידול מאוד מורכבת. היא מוקפת במיקרו סביבה נורמאלית התומכת בגידול: תאים נורמאלים היוצרים כלי דם להזנת הגידול, מפרישים גורמי גידול המעודדים שגשוג, תאי דלקת המעצימים את צמיחתו. המיקרו סביבה תלוייה בסביבה הרחבה של הגוף כולו, המטאבוליזם שלו, מערכותיו השונות, הנפש. מכאן יש להמשיך הלאה ולהסתכל על האדם כולו ועל כל הסביבות המקיפות אותו.

הסביבה הפנימית של האדם היא אינטראקטיבית. יש לנו אחריות לבחור, לעצב את הסביבה הפנימית שלנו באופן שתהיה עויינת את הסרטן.

חשוב שנקבל השראה מהצלחה בהתמודדות כנגד כל הסיכויים. לכן תיעוד ההתמודדות בספרים הוא מאוד חשוב. פרופ' שהם, מדבר על הספר "לא לסרטן" של ד"ר דויד שרייבר ו-SURVIVING TERMINAL CANCER של בן וויליאמס. הראשון, רופא והשני פסיכולוג מוערך שחלו בסרטן מהסוג הקטלני ונצפו להם חודשים ספורים לחיות. הראשון חי שנים רבות ונפטר לפני כשנתיים והשני נמצא איתנו היום.

ערך החציון מול חשיבות התקווה

האופן שבו רופא מדבר על הסיכוי לחיות או למות, הוא בעל השפעה מחלישה וממוטטת, אשר גורמת לאדם לכוון עצמו לחיות את פרק הזמן שניבאו לו שיחייה. הרופא ניזון מסטטיסטיקה ומצטט את ערך החציון, בעוד חולים שקיבלו את אותה אבחנה חיו שנים רבות אחריה.

ערך החציון הוא לא הערך שהרופאים צריכים להעביר לחולים. בידי החולים הכוח לעצב את גורלם ולחיות למעשה ללא גבולות. רופא שאומר את הדברים הללו, חוטא לחולים שלו.

בקביעת תוחלת חיים אין יתרון למקצוענים ולכן לא כדאי לקבל את תחזיותיו הקודרות של הרופא כגזרה משמיים, ומזכיר לנו שתיבת נוח נבנתה ע"י חובבנים וטיטאניק ע"י מקצוענים.

רופאים בדרך כלל טוענים שהם לא רוצים להשלות את החולים בתקוות שווא, פרופ' שהם אומר שהם משלים את החולים בייאוש!

ניתן ליצור נס, לאמונה יש כוח!!!! בן גוריון אמר "מי שלא מאמין בניסים הוא לא ריאליסט".

פרופ' שהם מביא דוגמאות על מחקרים מסודרים שנעשו על "ניסים" כאלו והוא מביא כדוגמה את המחקרים שעשה ד"ר אורניש ובהם הוכיח כי שינוי באורח החיים הביא לפתיחת עורקים סתומים(!) ובמחקר אחר הראה עלייה בביטוי של גנים עוצרי סרטן לעומת מעודדי סרטן.

יכולת הריפוי של מערכות הגוף

לגוף שלנו יש יכולות ריפוי מדהימות בכל הרמות: המולקולארית, ברמת התא, הרקמה, גוף האדם כולו, בתחום הנפש והרוח.

אם נתקן ונשקם את הסביבה הפנימית, אנחנו מחזירים את כוחות הריפוי הפנימיים.

כשמדובר בנושא הפתולוגיה של המחלות, הרפואה לא מביאה בחשבון את יכולת הריפוי של הגוף. פרופ' שהם יוצא כנגד התחזיות הדרמניסטיות שניתנות לחולים ומצטט מדברי הרב קוק, שנאמרו לפני כ-80 שנה: "סוף כל הנהגה רעה הוא להביא למחלות ומכאובים..." "וכשמתברר לאדם שבהנהגתו הרעה אשם בדלדול החיים..." אם הוא מתקן את אורחות חייו, תשוב אליו בריאותו ואיכות חייו.

פרופ' שהם מדגים במחקרים נוספים את השפעת שינוי אורחות חיים הכוללים שינויי תזונתי, פעילות גופנית, הפחתת מתחים על הארכת תוחלת החיים לעומת חולים שטופלו רק בטיפול קונבנציונאלי.

הכרה בצמצום הפער בין מה שקורה בגוף לבין מה שקורה בנבכי הנפש.

לסיכום פרופ' שוהם מסכם את הפער בין הגישה הרפואית המקובלת לגישה המוצעת. הגישה שלו שמה גש על התייחסות המביאה בחשבון את כל מערכות הגוף ושלמות האדם, דגש על גישה עקיפה הכוללת חיתוך אספקות, הפסקת גירויי גדילה, הגברת שליטה מרכזית. שימוש באמצעים מתונים מרובים, טיפול בונה ומשקם רקמות של הגוף.

איך ניגשים לזה? צריך להעריך את מצב האדם שאובחן. לטפח את האמונה, התקווה, הנחישות, לעודד נטילת אחריות, נכונות להשקיע, חיים חברתיים, רקע גנטי ועוד.

פרופ' שהם בנה פירמידה טיפולית כתכנית אינטגרטיבית הנותנת את החשיבות הכי גדולה ל"טעם החיים", החתירה לחיים של משמעות.

פרופ' שהם מעודד גישה מושכלת ומחושבת למרכיב הטיפולים הרפואיים. הוא מחלק אותם לתחום שיש בו הסכמה, אי הסכמה ולשטח האפור. כשיש תועלת מוכחת לריפוי צריך ללכת על זה. בשטח האפור צריך להפעיל שיקול דעת.

הטענה של פרופ' שוהם היא כי המניעה, מניעת ההישנות והריפוי נמצאים על רצף אחד. התייחסות להיבט הנפשי, תזונה מאוזנת ומוקפדת, צמחי מרפא, התמדה קבועה של פעילות גופנית, מנוחה ושינה, תהליכי ניקוי ועוד.

"כל מי שיש לו את הלמה, להמשיך לחיות, יכול לשאת כמעט כל איך" (פרידריך ניטשה)

האדם כמערכת שלמה הוא יישות תלת מימדית ואינטראקטיבית המורכבת מגוף, נפש ורוח. את כולם צריך לרתום לתהליך החלמה ויצירת בריאות.

הממד הרוחני מדבר על המשמעות והטעם לחיים. בכל אדם ובכל מצב בו הוא נמצא, חבוי מאגר של כוחות ייחודיים, של רוח האדם, מקור ליכולת ההתמודדות. מאגר זה הופך להיות זמין לתהליכי החלמה וריפוי, כאשר הוא ממוקד במשמעות, מטרה ותכלית.