איך מתמודדים בזוגיות עם בן-זוג בדיכאון?

מתוך הספר: לחיות עם בן-זוג בדיכאון, ולחיות

הדיכאון נחשב למגיפה השקטה של המאה ה-21 שיותר ויותר מתמודדים עימו, ובסיפרה דוקי כהן מעניקה לנו הצצה כנה לתהליך ההתמודדות עם המחלה, לקשיים ,ולמסע הפנימי לתמיכה ביקרים לנו, העוברת דרך התמיכה בעצמי. ספר חובה לכל אדם באשר הוא להבנה של מימדי התופעה בחברה, ולתמיכה באהובים וקרובים הסובלים מדיכאון.

אז מה זה דיכאון?. 

המאפיין המרכזי של הדיכאון אצל האדם המדוכא הוא עצב גדול, חוסר רצון וחוסר חשק לעשייה כלשהי, חוסר תיאבון, קושי להירדם, תחושת חוסר ערך וחוסר תקווה לשינוי, גם אם כבר חווה דיכאון בחייו והצליח לצאת ממנו. הדיכאון הוא, לעיתים, ארוך ונמשך חודשים ואף שנים.

פעמים רבות מופיע רצון למות, שבדרך כלל אינו ממומש, אך במצבים קיצוניים רצון זה עלול לצאת לפועל.

 מה חווה בן-הזוג?

לבן-הזוג, גם אם הוא עסוק בעבודתו, דבר שהוא חשוב ויכול לעזור לו, כמובן, יש כל הזמן "עבודה נוספת".

אני חושבת שהעול הכבד ביותר נופל על בן-הזוג, הן מבחינת האחריות שהוא נוטל על עצמו בתחומים שונים, והן מבחינה רגשית: תחושות הכובד, הדאגה והעצב המשתלטות על הבית.

בדרך כלל אצל בן-הזוג מתעוררים רגשות מורכבים ומנוגדים.

מצד אחד, חיים בצל דאגה, פחד, לחץ, כעס, עצב, בושה, אשמה ואפילו שנאה, ומצד שני אכפתיות, אמפתיה וחמלה, המדרבנות לנסות לעודד ולעזור.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

התופעות הנלוות הדומיננטיות אצל בן-הזוג, וכפי שאני חוויתי אותן הן:

תחושת בושה – פעמים רבות גם בן-הזוג של האדם שסובל מדיכאון חש בושה.

זכור לי שבדיכאונות הראשונים של עמי אכן חשתי בושה. עמי לא התנהג כמו הגבר שאיתו התחתנתי. כשהיינו מבלים עם חברים קרובים שידעו על מצבו, היה לי קשה כי כולם שמחו וצחקו ואילו עמי היה שקט והרגיש לא בנוח, וכשבילינו עם חברים שלא ידעו על מצבו, פחדתי שמא ירגישו במשהו. 

האשמה – אנחנו, בני האנוש, מורגלים להאשים את האחר. כך גדלנו. לכן כשבן-הזוג שלנו בדיכאון, קל מאוד לפנות אליהם בהאשמות. ההאשמות הקשורות בדיכאון באות לידי ביטוי בדרך כלל במשפטים כמו: "תראה למה אתה גורם לנו", "הכול בגללך". החיים אכן נעצרים ואי אפשר לעשות כל מה שתכננו, ובמצב כזה מאוד קל להאשים.

גם להרגיש אשמה אנחנו רגילים. זהו עולמנו. ובזמן כזה עולות מחשבות כמו: אולי זה בגללי, אולי תרמתי במשהו לכך? ואם זה בגללי, מה אוכל לעשות כדי לתקן?

תחושה של כעס – עלולה לעלות פעמים רבות ובדרך כלל היא מופיעה פתאום, ללא שום הכנה. אני יכולה להיות רגועה ושלווה ופתאום הכעס "נוחת".

מקור: Pixabay

תחושת הכעס מביאה למחשבות כגון: "אתה עוצר לכולנו את החיים"; "כולנו סביבך כל הזמן עמלים ודואגים ואתה די מתפנק", ועוד.

תחושת המשא הכבד – היו פעמים שבהן הרגשתי שאינני יכולה להכיל עוד, שהמשא כבד מדי. כמה קשה לסחוב את העגלה הזו, ויחד איתה מופיע הרצון שישימו לב גם אלי, שיתעניינו בי, שישאלו, שיבינו אותי, שיאהבו אותי.

תחושות העצב, הצער, הכאב – תחושות אלו קיימות כמעט כל הזמן, כי לראות מישהו יקר לנו שסובל וכואב ואי אפשר לעזור לו, זו תחושה קשה במיוחד, וככל שהתקופה מתארכת, כך קשה יותר.

עצוב לי על עמי שסובל כל כך. כואב לי על הילדים שרואים אותו, ורוצים לשמח אותו אך לא מצליחים.

וכואב לי גם עלי. אני אוהבת מאוד לשמוח ולצחוק, ואינני יודעת אם נכון יותר להתאפק ולא לשמוח ולצחוק בקרבת האדם השרוי בדיכאון, ואולי נכון יותר לשמוח ולצחוק לידו. אבל פעמים רבות קשה לי להיות שמחה במחיצתו, ואני חוששת שמא זה יחמיר את מצבו ויגרום לו לתחושות קשות יותר.

 דרכים להתמודדות