גראס: כיצד הרצון להתחבר מוביל לנתק

מתוך הספר: המשבר של הבנים

לְבָנִים נראה שכולם מעשנים "ירוק". האחים הגדולים שלהם מעשנים, לעיתים ההורים שלהם, וכשהם הולכים ברחוב הם מריחים את הניחוח המוכר. לכן, כשהם מגיעים לשלב שבו מוצע להם לקחת שכטה, הדבר ההגיוני ביותר בעיניהם הוא "לזרום". לעיתים שכטה זו תהיה האחרונה, לעיתים היא תוביל לכך שקנאביס יהפוך לדבר שמעשיר את הקיום, ולעיתים היא תוביל לכך שהוא יהפוך לפתרון לכל הקשיים שהחיים מזמנים. במקרה כזה, תתפתח תלות, מלווה באתגרים ההולכים יד ביד עם מסלול חיים זה.

עישון קנאביס מאפשר לבנים להוריד את המסכה. הוא משחרר מעצורים ומאפשר להם לתקשר זה עם זה באופן אמיתי יותר:

עומרי (17): "הגראס איפשר לי קשר הרבה יותר קרוב עם אחי הגדול."

מטפל: "באיזה אופן?"

עומרי: "כשאנו מעשנים שנינו נפתחים יותר ומסוגלים לדבר על דברים."

השימוש בקנאביס הפך כיום להיות כה שכיח, שבנים רבים מעשנים לפני, בזמן ולאחר כל אירוע חברתי. בין שזו מסיבת פורים בבית הספר, טיולים שנתיים, מסע ישראלי או מסע לפולין – הקנאביס חייב להתלוות לחוויה. כך הפך הקנאביס לדבק החברתי החדש, לדרך המלך להרגיש שייך וחלק מהקבוצה.^[ii]

אנחנו נוהגים לחשוב ששימוש בסמים או באלכוהול הוא סימן לרצון של המתבגר להיות עצמאי וגדול. אנחנו גם תופסים התנהגויות אלה כסמן של מרדנות. אך נראה שהיום אלה אינן המוטיבציות המובילות בבחירה של הבנים לצרוך סמים. למעשה, בניגוד לבני נוער שמבקשים למרוד, בנים רבים מגלים שהעישון הופך אותם ליותר נעימים ומשתפי פעולה. יתר על כן, התרבות שבה גדלים הבנים כיום היא כזאת שמתייחסת לחומרים פסיכו-אקטיביים באהדה. בנים רבים מסוגלים לדקלם את התפיסות המקדמות לגליזציה של קנאביס ויכולים לתאר בפרוטרוט את החומרים הכימיים התורמים למצבי רוח מרוממים. רבים מהם מכירים את ההיבטים הרפואיים של קנאביס וחלקם אף שולטים במידע הקשור לפן הכלכלי והאפשרויות הטמונות בהשקעות בחברות המקדמות תכשירי קנאביס שונים.

מקור: pixabay

להכיר באמת את החומר

אלכוהול וגראס אינם זרים למתבגרים לדורותיהם. עם זאת, בעוד שבני נוער יודעים מהם הסיכונים הגלומים באלכוהול, עם קנאביס המצב שונה. לכאורה נראה שבנים מכירים את הזוויות השונות של הקנאביס, אך בפועל הם אינם מודעים לסכנות הגלומות בו, וכך גם הוריהם:^[iii]

מטפל: "הבנתי שאתם מאפשרים לו לשמור את ה'חומר' בחדר?"

הורים: "אנחנו לא אוהבים את זה אבל זה לא כזה עניין."

מטפל: "לפי הכמות שתיארתם לי שיש לו זה כאילו הוא היה מחזיק חמישה בקבוקי וודקה בארון. נראה לי שכזה דבר לא הייתם מרשים."

הורים: "ברור, אבל מה, זה כמו חמישה בקבוקי וודקה?!"

רוב ההורים יודעים אילו כמויות אלכוהול מזיקות ומה ההבדל בין משקאות בעלי אחוזי אלכוהול שונים. אך זה אינו המצב בנוגע לקנאביס. בשל כך, בעוד במשפחות רבות מתקיימים דיונים חשובים על איך שותים באופן אחראי, כמעט שלא מתקיימות שיחות מקבילות לגבי קנאביס.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

במקום לאמץ עמדה מורכבת לגבי השימוש בקנאביס, הורים רבים תופסים עמדת "אנטי" הנובעת מחרדה לא מבוססת, או לחלופין עמדה מתירנית הנובעת מביטחון מופרז. בצידו האחד של המתרס, ניצבים אלה החושבים שכל שימוש בקנאביס הוא שער הכניסה לעולם הסמים הקשים. התפיסה ההורית הרואה בעישון קנאביס שלב א' בתהליך ההפיכה ל"ג'נקי" יוצרת פער משמעותי בין הבן לבין הוריו, ומעוררת בבן תחושה שהוריו לא מבינים כלום בנושא. הבנים, שרואים יום יום אנשים המעשנים קנאביס ואינם מידרדרים לסמים קשים יותר, אינם רק מאבדים אמון בהוריהם כאנשים שאיתם אפשר לדבר על הנושא. גרוע מכך, הם מפתחים בעקבות זאת תחושת ביטחון שקרי בכך שהעישון בטוח:

הורים: "אמרנו לו אפס סובלנות מול עישון!"

מטפל: "מה זה אומר?"

הורים: "שאנחנו לא מוכנים בשם פנים ואופן שהוא ייגע בזה. זה הורס אותו!"

מטפל: "אני מסכים שהשימוש הוא פוגעני, אך האמת היא שאין לכם יכולת לשלוט אם הוא מעשן או לא."

הורים: "אז אתה אומר שאין לנו מה לעשות?"

מטפל: "דווקא יש לכם הרבה מה לעשות, אבל אנחנו רוצים שהבן שלכם ייקח אתכם ברצינות ויהיה פתוח להקשיב לכם. כשאתם מאמצים גישה של אפס סובלנות, אתם סוגרים את האפשרות לפתח דיון על הנושא ולבנות לו מוטיבציה לשינוי."

מנגד, ניצבים אלה הרואים בגראס חומר חסר כל סכנות:

הורים: "הוא אמר לנו שזה שהוא מעשן זה יותר טוב מהמצב שהוא היה שותה אלכוהול."

מטפל: "ומה אתם חושבים על זה?"

הורים: "הוא צודק. גראס מזיק פחות."

מטפל: "אני חושב שהטיעון הזה נותן לו לגיטימציה לעשן ומקל עליו להיכנס למסלול שבו הוא יעשן יותר ועלול להתמכר. זה לא 'או-או'. הוא צריך להתמודד עם האתגרים של החיים ללא הישענות על חומרים, ולא משנה מהם."

ספרים נלווים: