האם הילד שלכם רגיש מאוד?

מתוך הספר: ילד רגיש מאוד

לעיתים קרובות הורים יודעים מיד שיש להם ילד רגיש במיוחד. כל תינוק שזה עתה נולד עשוי להיות חסר מנוחה או לסבול מכאבי בטן, אבל תינוקות רגישים בוכים בעיקר משום שמה שקורה סביבם הוא יותר מדי עבורם ונמשך פרק זמן ארוך מדי; ואצל תינוק רגיש, "יותר מדי" הוא פחות בהרבה מהרגיל. ילדים רגישים מושפעים גם יותר ממצב הרוח של הוריהם – לדוגמה, ממצבי חרדה. אתם יכולים לדמות לעצמכם את המעגל האינסופי שעשוי להיווצר כך (פרטים נוספים תמצאו בפרק 6).

מצד שני, תינוקות רגישים מסוימים אינם בוכים הרבה. זאת, כשהוריהם מבינים את רגישותם, אולי משום שהם רגישים בעצמם, ומקפידים שעולמם יהיה שליו ולא עתיר-גירויים. בכל זאת קל להבחין בתינוקות אלה – הם עוקבים אחרי כל דבר בעיניהם, מגיבים לכל צליל או שינוי בטון, לבגד שנוגע בעורם או לטמפרטורה של מי האמבט שלהם. כשילדים רגישים מאוד גדלים, הם מבחינים עוד יותר בפרטים – שאתם לובשים חולצה חדשה, שנשפך מעט רוטב ספגטי על הברוקולי, שלא צומחים עצים בסביבה, שסבתא הזיזה את הספה ממקומה. הם גם מוצפים יותר ככל שהם גדלים, משום שהם חווים הרבה יותר; לא כל מה שהם רואים מוכר להם, והם גם לא למדו איך להפחית את כמות המידע שחושיהם סופגים.

מקור: Pixabay

הגדרות תכונת הרגישות הגבוהה

 [ההגדרות נלקחו מספרו של יאן קריסטל (Jan Kristal), The Temperament Perspective].

1. סף חישה נמוך (Low Sensory Threshold). מאפיין זה שנמצא ברשימה של תומס וצ'ס, שווה בערכו ודומה לרגישות גבוהה; זאת, אף על פי שהם מתכוונים לכך שחמשת החושים הם הגורם העיקרי לתכונה, ואינם מדגישים את העיבוד העמוק יותר של חוויות, בין אמיתיות או דמיוניות, עם כל ההשלכות הרגשיות שלהן.

2. רמת פעילות או אנרגיה. ילדים פעילים מתלהבים מאוד מהחיים. הם עצמאים ומשקיעים את כל מחשבתם וגופם בכל דבר שבו הם עוסקים. הקואורדינציה שלהם, בדרך כלל, טובה מאוד; הם מתחילים ללכת ולדבר בגיל מוקדם, להוטים ללמוד, אבל מעייפים מאוד את ההורים. ילדים פעילים פחות הם שלווים יותר, עצבניים או חסרי מנוחה רק לעיתים רחוקות, כישורי המוטוריקה העדינה שלהם טובים מהמוטוריקה הגסה, והם אינם ממהרים. ילדים רגישים מאוד שונים מאוד זה מזה בדיוק כמו ילדים אחרים (קרוב לוודאי שהדבר נגרם בהשפעת מערכת "לך-על-זה"). פעלתנות רבה עשויה לעזור לילד רגיש מאוד ביציאה לעולם. אבל כשאני מתייחסת לרמת הפעילות אני מעדיפה לחשוב על פעילות פנימית וחיצונית כאחד. ילדים מסוימים, ובעיקר רגישים מאוד, עשויים להיות שקטים כלפי חוץ, אבל מוחותיהם תוססים.

3. עוצמתה של התגובה הרגשית. ילדים אינטנסיביים משקיעים אנרגיה רבה בביטוי הרגשי שלהם. הם דרמטיים וקולניים; לא צריך לנחש מה הם מרגישים. ילדים שאינם אינטנסיביים כל כך מאופקים יותר, ומפגינים את אי שביעות הרצון שלהם בשקט, כלומר "לא עושים רעש" מכל דבר ולעולם אינם נתקפים התקפי זעם. לרוב הילדים הרגישים מאוד תגובות אינטנסיביות, אבל יש כאלה שתכונתם "נמוכה ברמתה", משום שהם אינם מגיבים כל כך כלפי חוץ, בדרמטיות, אלא יותר כלפי פנים, ואז היא מתבטאת בכאבי בטן וחרדתיוּת (anxiousness). בדרך כלל לא קשה להבחין בתגובה האינטנסיבית שלהם, אם מקדישים לכך די תשומת לב. ילדים רגישים מאוד, שמפגינים אינטנסיביות כלפי חוץ – יש כאלה – לפחות נהנים מיתרון אחד: כשהם גדלים הם מסוגלים ליידע את העולם מתי הם מוצפים.

4. קצביוּת/רמת סדירות (Rhythmicity). ילדים בעלי תכונה זו צפויים מאוד. אתם יודעים מתי יהיו רעבים או עייפים או יצטרכו ללכת לשירותים. כשהם גדלים, הם מסגלים לעצמם הרגלים ואינם יכולים בלעדיהם: הם מקפידים שחדרם יהיה מסודר, אוכלים את ארוחותיהם ואת החטיפים שלהם תמיד באותה השעה, ומסיימים את מטלותיהם בזמן. רוב הילדים הרגישים מאוד צפויים למדי, קרוב לוודאי משום שהם משגשגים הודות לסדר, וזהו יתרון עצום לכם ולילדכם. אבל הילד הרגיש מאוד שלכם עשוי גם להיות מאוד לא צפוי.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

5. סתגלנות (Adaptability). ילדים סתגלנים מאוד "הולכים עם הזרם"; הם מסוגלים להתמודד עם שינויים, עם החלפת מקום מגורים ועם הפרעות; הם עומדים היטב בנסיעות. ילדים שמתקשים להסתגל צריכים לדעת למה לצפות ומתי, והם אינם אוהבים שינויים פתאומיים. הם רוצים לשלוט בסיטואציה ומעדיפים לדעת מה צפוי להם. משפט פשוט כגון "הגיע הזמן לאכול", עלול להיתקל בהתחמקות, ניסיון לעיכוב או אפילו התקף זעם. נדמה כאילו רוב הילדים הרגישים מאוד אינם סתגלנים טובים, אבל במציאות הם פשוט נדרשים להסתגל יותר מדי. הם מוצפים או מפחדים שיוצפו על-ידי גירויים חדשים שהם חייבים לעבד לפני שיוכלו להירגע. מצד שני, ילדים רגישים מאוד יודעים מה תהיה התוצאה, עבור עצמם ועבור אלה שסביבם, אם לא יסתגלו, ולכן הם מנסים להתגמש ככל יכולתם. מה שמתסכל את ההורים הוא שלעיתים ילדים אלה מסתירים את מצבם כשהם רחוקים מהמשפחה; כשהם חוזרים הביתה הם כאילו מאבדים יכולת זו להסתגל, כשהם מתבקשים להסכים אפילו לשינוי קל שבקלים. כדי להתקבל מבחינה חברתית הם מאמצים יותר מדי את יכולתם להתמודד עם שינויים; בבית הם מרגישים חופשיים להתפרק.

6. תגובה ראשונית או התקרבות/נסיגה (Approach/Withdrawal). ילד אחד פועל ומגיב במהירות, האחר "מתחמם" לאט. רוב הילדים הרגישים מאוד עוצרים לרגע, כדי לבדוק את הסיטואציה, אבל אם יש לילד הרגיש גם מערכת "לך-על-זה" חזקה, הוא עשוי להתחבר במהירות רבה למדי עם אנשים ודברים זרים, אם הוא מרגיש שזה בטוח.

7. התמדה. יש ילדים שמתמידים במשימה, ולא חשוב מה קורה סביבם. הם אוהבים לסיים מה שהתחילו; הם יתַרגלו דבר מה עד שישלטו בו. על ילדים כאלה אנחנו אומרים שיש להם טווח קשב (ריכוז) ארוך, עד שהדבר הופך לבעיה, ואז אנחנו מכנים זאת "עקשנות". ילדים אחרים מתמידים פרק זמן קצר בפעילות כלשהי וממשיכים הלאה. תכונה זו אינה זהה לרגישות, אבל האחרונה משפיעה עליה. לדוגמה, מאחר שילדים רגישים מאוד מעבדים פרטים לעומק רב, הם נוטים להתמיד (מעניין שבאנגלית משמעות המילה persistent, "מתמיד", היא גם "עקשן"). אבל מאחר שהם מצפים לפעול בצורה מושלמת, הם חשים תסכול כשהם אינם מצליחים בכך; מצב זה גורם להם לעוררות-יתר ולתחושת כישלון, ואז הם רוצים להפסיק וכבר אינם מתמידים עוד. יש כאלה שמפסיקים כל פעילות שהיא – נמנעים מלהתמיד – אם הם מגלים שמישהו צריך או רוצה שיעשו משהו אחר.

8. נטייה להסחת-דעת (Distractibility). מאפיין זה מתייחס לקלות שבה ניתן להסיח את דעתו של ילד, או למהירות שבה הוא עובר מפעילות לפעילות. במה שונה הדבר מרמת התמדה נמוכה? ילד שנוטה להסחת-דעת יפסיק לקרוא אם מישהו יעבור לידו; אם הוא מתמיד מטבעו הוא יחזור לקריאה. ילד שאינו מתמיד ימשיך להביט באדם שעבר לידו. ילד שאינו נוטה כלל להסחת-דעת, לא יבחין באדם זה. אם הוא גם לא מתמיד, הוא לא ימשיך לקרוא לאורך זמן, אבל לא בהכרח משום שדעתו הוסחה בצורה כלשהי. מאפיין זה נפוץ למדי בקרב ילדים רגישים מאוד, מאחר שהם מבחינים בכל מה שקורה סביבם; אבל העיבוד העמוק שלהם עולה בדרך כלל על נטייתם זו, כלומר, הם מרוכזים מאוד כשהם נמצאים במקום שקט שאינו מעורר בהם דאגות.

9. מצב רוח דומיננטי (Predominate Mood). לפעמים אומרים על ילדים שהם שמחים מטבעם, עצבניים או פסימיסטיים. מטפלים רבים, המתמחים בסוגיות הטמפרמנט (Temperament counselors), אינם משתמשים עוד בתוויות אלה, משום שהם מבינים שמזגו ומצב רוחו של ילד מושפעים מאוד מהסביבה ומחוויותיו. לא מצאתי טמפרמנט אחד שנפוץ במיוחד בקרב ילדים רגישים מאוד, אף על פי שראיתי שמצבי הרוח שלהם מושפעים מניסיון חייהם, יותר מאשר אלה של ילדים "לא-רגישים-מאוד".

ספרים נלווים: