"החודש הקסום" ומרשמים לצום לסירוגין

מתוך הספר: צום לסירוגין כדרך חיים 

לרוב האנשים קל יותר מבחינה פסיכולוגית לאמץ דפוס אכילה של צום לסירוגין מאשר לספור קלוריות בכל ארוחה מדי יום. צום לסירוגין מייתר במידה רבה את העיסוק האובססיבי בגודל המנה בכל ארוחה. תחת זאת אתם מתמקדים בצריכת כמות נמוכה או אפסית של קלוריות (בדרך כלל פחות מ-600 קלוריות) יום או יומיים בשבוע, או לחלופין, אתם מגבילים ברוב הימים את האכילה לפרק זמן של 6-8 שעות. אלה דפוסי אכילה של צום לסירוגין שקל לשלב בשגרה היומית והשבועית.

כאמור, מי שרגיל לאכול שלוש ארוחות ביום יצטרך לפחות שבועיים עד ארבעה שבועות כדי להסתגל לדפוס אכילה של צום לסירוגין (שיטת 5:2 או אכילה תחומה בזמן). בשבוע או השבועיים הראשונים, חלק מכם יהיו רעבים וחסרי מנוחה במהלך הצום. חלק מכם עשויים אף לסבול מכאבי ראש קלים ומקשיי ריכוז במהלך הצום. אבל אתם יכולים לצפות להיעלמות תופעות הלוואי ההתחלתיות ולשיפורים ביכולת הקוגניטיבית, במצב הרוח וב"רמת האנרגיה" תוך חודש וכל עוד אתם ממשיכים בדפוס האכילה של צום לסירוגין. ההסתגלות לצום לסירוגין דומה במידה רבה להסתגלות לפעילות גופנית לאחר חוסר פעילות. כשאתם לא בכושר, נדרש זמן כדי להיכנס לכושר. כשאתם רק מתחילים בתוכנית אימונים, הפעילות הגופנית לא תהיה נעימה במיוחד. אבל ברגע שאתם נכנסים לכושר, אתם תרגישו נפלא ולמעשה תרגישו פחות טוב אם לא תוכלו להתאמן. באופן דומה נדרש זמן כדי "להיכנס לכושר של צום לסירוגין".

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

בעת בניית תוכנית אימונים, אתם בדרך כלל מתחילים בתרגילים קלים יחסית ומגדילים בהדרגה את משך ועוצמת האימון. ניתן ליישם גישה דומה גם בצום לסירוגין (תרשים 9.1 להלן). לדוגמה, נניח שהמטרה שלכם היא לצמצם את חלון האכילה לשש שעות מדי יום, ולעשות זאת באיטיות על פני פרק זמן של שלושה חודשים. בחודש הראשון תוכלו לצמצם את חלון האכילה לעשר שעות, בחודש השני לשמונה שעות, ובחודש השלישי לשש שעות. או אולי תעדיפו צום לסירוגין בשיטת 5:2. בחודש הראשון אכלו 600 קלוריות בלבד יום אחד בשבוע, ובחודש השני הוסיפו יום נוסף של 600 קלוריות. אלה הצעות בלבד, ואתם יכולים להחליט איך להשיג את המטרה שלכם על פי סדר היום שלכם. אולי אף תשקלו לצרף חבר או בן משפחה כדי לבצע את המעבר לצום לסירוגין יחד. כך תוכלו לעודד זה את זה, בדיוק כמו שפעילות גופנית בצוותא נעימה יותר, לפחות מבחינה פסיכולוגית. הקמת קבוצות צום לסירוגין במקום העבודה יכולה למנוע את המצב המביך שבו כולם אוכלים בזמן שאתם צמים.

רופאים צריכים לדעת איך להמליץ למטופלים שלהם על צום לסירוגין, איך לסייע להם במעבר לדפוס האכילה החדש, ואיך לעקוב אחר התקדמות המטופלים לאורך חודשים ושנים. על הרופא לדון בתוכנית עם המטופל ולשמור איתו על קשר יומיומי בשבוע הראשון ובקשר שבועי בחודשיים הראשונים. לאחר פרק הזמן הזה יחזור המטופל לביקור נוסף אצל הרופא, שימדוד את משקל הגוף, קצב הלב ולחץ הדם, ויבצע בדיקת דם לרמות הגלוקוז וה-A1c. באופן אידאלי יש לבצע את בדיקת הדם לקראת סוף הצום היומי או השבועי, ולמדוד את רמת הקטונים. בהנחה שהמטופל מבצע את הצום כהלכתו, הרי שלאחר חודשיים סביר להניח שירד במשקל, ושלחץ הדם, קצב הלב ורמות הגלוקוז וה-A1c יהיו נמוכים יותר מכפי שנמדדו לפני שהחל בצום לסירוגין. בהמשך ישוב המטופל לביקור מדי שישה חודשים למדידות וייעוץ.

מספר הולך וגדל של רופאים מתוודעים לצום לסירוגין כטיפול משלים לפעילות גופנית ולתזונה בריאה. יכולת הצום לסירוגין לסייע בירידה במשקל ובהפחתת הסיכון למחלות רבות גורמת לרופאים להמליץ על צום לסירוגין לסובלים מהשמנת יתר, תנגודת לאינסולין או פרופיל שומנים לא בריא בדם. אם תוצאות הניסויים הקליניים על צום לסירוגין בחולי סוכרת, סרטן, מחלת לב וכלי דם ומחלות דלקתיות יציגו תועלת בעריכת הצום לסירוגין, הרי שנוכל לצפות שרופאים ימליצו על צום לסירוגין גם לחולים במחלות האלה.

ספרים נלווים: