חשיבותו של חלב האם, נזקיו של חלב הפרה

מדוע חלב האם חיוני לילוד? כיצד חלב הפרה מזיק לבריאותנו?

מתוך הספר: שוטי החלב -על נזקי החלב לבריאות

החלב הִנו מרכיב תזונתי בלעדי, שתוכנן להיות כל מזונו של הילוד בחודשים הראשונים לאחר ניתוקו מחבל הטבור ששימש לו כמקור המזון והחמצן בחייו התוך-רחמיים. אפילו המים הנחוצים לקיומו מסופקים לו בחלב אמו – יונק אינו מתייבש, למרות שאינו שותה מים.

חלב-האם מכיל את כל המרכיבים הנחוצים לגדילת היונק ולהתפתחות איבריו, מוחו וכל המערכות שבגופו.

החלב נוצר בבלוטות השד, ממרכיבים הנמצאים במחזור הדם.

החלב יהיה טוב יותר ככל שכמות ה"רעלים" בדם האם תהיה נמוכה יותר, וריכוז הרכיבים החיוניים (חומצה פולית, ברזל, ויטמין B₁₂, יוד ועוד) יהיה מתאים יותר להתפתחות היונק.

תאי השד ניחנו ביכולת ליצור חומרים ייחודיים, אשר יחד עם גורמי תזונה שמקורם בדם האם, ביחסים האופייניים וייחודיים לכל חיה – מאפשרים לילוד התפתחות מֵרבית קודם הגמילה.

מכאן גם החשיבות העליונה לתזונתה של האם בתקופת ההנקה ובהיריון עצמו.

חומרים רעילים או ממכרים הנמצאים בקיבתה של האם (קפאין, לדוגמה, או מוצרי חלב-פרה), וכן עשן סיגריות בריאותיה או בסביבתה – מפריעים להתפתחות האידיאלית של העובר והילוד.

ומה קורה מנקודת מבטו של התינוק, זה שאמור לקבל את החלב? איך תיאמה הבריאה בין המינקת ליונק שלה, כדי שיוכל להפיק את המיטב שבחלב אמו?

בקיבת הילוד מופרשת רק כמות קטנה של מיצי עיכול, כדי למנוע פגיעה בחלבוני חלב-האם (נוגדנים, לדוגמה), מתוך הנחת התבונה הטבעית, האלוהית – כי חלב-האם, ולא חלב של חיה זרה, יגיע לקיבתו של התינוק חסר המגן, המוכן לינוק כל סוג של חלב שיוכנס בין שפתיו.

אי-בשלות מערכת העיכול של הרך הנולד נועדה לאפשר את ספיגתם המיטבית של מרכיבי חלב-האם לשימוש התינוק, ללא צורך בהשקעת אנרגיה "מיותרת" בפירוק ובבנייה מחודשת של המזון, כפי שנעשה הדבר במעי היונק הבוגר. הנוגדנים ומרכיבי החלב השונים עוברים בקלות מחלל המעי של התינוק אל מחזור דמו.

כדי להקל על עיכול החלב במעי התינוק, בהנחה שייתכן מחסור באנזימים במערכת העיכול שלו – עקב לידה מוקדמת, למשל – הוסיף הטבע (או התבונה האלוהית) לחלב-האם אנזימים המסייעים לתינוק בפירוק סוכרים, חלבונים ושומנים.

במערכת העיכול של היונק הקטן נמצאים שני אנזימים, המאפשרים ניצול מיטבי של החלב. הראשון הוא אנזים הלקטאז – המפרק את סוכר החלב, הלקטוז, לשני סוכרים פשוטים: גלוקוז וגלאקטוז.

האנזים השני, הרנין, שותף בפירוק הקזאין.

הקזאין הוא אחד מחלבוני החלב העיקריים, שריכוזו משתנה בחלב של בעלי-חיים שונים, והרכבו ומבנהו החיסוני אופייניים לכל יצור יונק.

שני האנזימים האלה, לקטאז ורנין, מתחילים להיעלם בהדרגה ממערכת העיכול בגיל שנה עד שנתיים, בכל היונקים. זהו התכנון הטבעי. מגיל שנה בקירוב אין הגוף זקוק לחומר הגלם – כלומר החלב – ששני אנזימים אלו היו חיוניים לפירוקו.

לכל יונק החלב האופייני לו.

ריכוז החלבון וייחודו החיסוני, ריכוז השומנים והרכבם, ריכוז הסוכרים, מינרלים, ויטמינים, הורמונים – כל אלה ייחודיים לכל יצור חי.

מכאן שחלב-פרה נועד לעגל, חלב-הכלבה – לגור, חלב-הפילה – לפילון.

בעבר היו מחפשים מינקת כתחליף לאם שלא היה לה חלב. עֵז הייתה אז ברירת מחדל.

כמות החלבון, הסידן והזרחן גבוהה פי שלושה וארבעה בחלב-פרה לעומת חלב-האם האנושית – עובדה שיש בה רמז ברור לכך כי חלב-פרה לא נועד לילד, וכנראה גם לא למבוגר.

לעומת זאת, חומצות שומן, הייחודיות להתפתחות המוח האנושי – בקושי מופיעות בחלב-פרה, מנימוקים ברורים של כוח האבולוציה. למה לבזבז אומגה-3 לבניית מוח של עגל, שממילא אין לו אצבעות כדי לבנות עולם חדש או לחבר יצירה בשם "העולם החדש"?

לפני זמן לא רב יצאה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בהצהרה כי מערכת העיכול של היונק האנושי אינה בשלה לקלוט את החלבונים הזרים של חלב-פרה, ומשום כך יש להימנע ממתן חלב-פרה לילדים עד גיל שנה.

גם משרד הבריאות שלנו, הישראלי, יצא בקריאה דומה – אך חלושה, שמא חס וחלילה תגיע ליעדה, אוזני האימהות. ספק אם תמצאו אֵם אחת או שתיים בישראל ששמעו את הקריאה.

עד עכשיו ניסינו להסביר שכל ממלכת היונקים – הממלכה המתקדמת ביותר בטבע, שתוכננה בתבונה עילאית – מסיימת את מערכת יחסיה ומגעיה עם החלב חודשים מספר אחרי הלידה.

כך תוכננה גם יצירת-העל של הטבע – האדם.

אם כל יונק בעולם נגמל מחלב אמו בגיל חודשים אחדים, ואפילו האנזימים הייחודיים מתחילים להיעלם ממערכת העיכול שלו, כנראה שהטבע קבע כי כל אֵם תזין רק את ילדהּ, ובתום חודשים מספר יסתיים זרם החלב. ומה יאכל היונק אחרי שנגמל מחלב אמו? – הכול, מלבד מוצרי חלב. הוראות התזונה הטובות ביותר עבור האדם מופיעות, כאמור, בספר "בראשית", פרק א', פסוק כ"ט.

נוסיף ונאמר כי בחלב היונקים הוסיף "המהנדס הראשי" כמה גורמי גדילה. אחד מהם הוא IGF-1, המיועד לתת אפשרות לצאצא לצמוח בצורה מֵרבית בזמן היניקה.

אלא שאם מוסיפים את גורם הצמיחה הזה לתרבית של תאי סרטן-שד, מתגברת צמיחתם בקצב של פי ארבעה או חמישה מהצמיחה הרגילה.

הנה רשימה קצרה של מפגעי החלב:

ריבוי זרחן ומיעוט מגנזיום בחלב מפריעים לניצול הסידן.
חלב קשור לדלקות באוזניים ובדרכי הנשימה אצל ילדים.
חלבוני החלב מעוררים תגובה חיסונית, המשפיעה על מערכת העיכול ועל איברי גוף שונים. רגישות לחלב עלולה לגרום להפרעה בהתנהגות.
אלרגיה לחלבון חלב – שכיחה.
סוכר החלב אינו מתפרק כיאות במעיהם הדקים של מרבית יושבי ארץ הקודש, דבר הגורם להם למצוקה בטנית. יש חשש כי הנפיחות, שהן פועל יוצא, יפגמו באווירת הקדושה בחללים מסוימים.
גם אם נתעלם מהאנטיביוטיקה ושאר ההורמונים והרעלים שהפרה מקבלת בזריקות או עם המזון, חלב-הפרה מכיל הרבה הורמונים של הפרה עצמה, שחודרים לגוף האדם ומשנים את המאזן ההורמונאלי התקין של הגוף.
למרות הפסטור, נותרים בחלב הרבה חיידקים חיים. על-פי מנתח בריטי ששכחתי את שמו, הדלקת הקשה של המעי, מחלת קרוהן, קשורה לזיהום שמקורו בחיידקים דמויי שחפת (MAP), הגורמים לדלקת זו אצל בעלי נטייה גנטית מסוימת. למהדורה החדשה הזו צירפתי פרק עב-כרס על המחלה המקוללת והמיותרת הזו.
החלב קשור למחלות סרטן השכיחות בעולם המערבי (שד, מעי, ערמונית...).
חלבוני חלב שותפים בתהליכים חסימתיים בכלי דם.