כאבי בטן אצל ילדים

מתוך הספר: כיצד לגדל ילד בריא למרות הרופא שלך

אם כאב הבטן אינו מלווה על-ידי תסמינים אחרים – ובעיקר הקאות, שלשול, אובדן תיאבון וירידה במשקל – אין סיבה לדאגה, ואתם יכולים למצוא בכוחות עצמכם את הגורם הלא-רפואי למצבו של הילד. ברוב המקרים תגלו שכאבי הבטן התכופים של ילדכם נובעים מקשיי עיכול בגלל אכילה רבה מדי או מהירה מדי או עקב צריכת מאכלים שאינם מתאימים להם. ייתכן שהכאב הוא ביטוי של חולי אחר או שהוא נובע מגורמים פסיכולוגיים או רגשיים. אפשרות שכיחה היא אלרגיה למזון, לתרופות או לתוספים כימיים במזון שהילד אוכל.

הגורמים הפסיכולוגיים והרגשיים מקבילים לאלה שכבר תוארו בפרק שעסק בכאבי ראש. לדוגמה, ילדכם מפתח שוב ושוב כאב בטן בבוקר, בדיוק כשמגיע הזמן ללכת לבית-הספר. אינכם רוצים שיפסיד יום לימודים, אבל נראה שהוא סובל כל כך שאתם מסכימים שיישאר בבית. קרוב לוודאי שיתאושש כבאורח פלא ברגע שיתברר לו שזכה ביום חופש!

אם תרחיש זה חוזר על עצמו שוב ושוב, אתם עשויים להתפתות ולנזוף בילד או להעניש אותו על שהוא מרמה אתכם. אל תעשו זאת, משום שהכאב אמיתי, אבל הוא ייעלם במהרה כשתיפתר הבעיה שגורמת להופעתו.

תמונה: Canva

תגובה זו כל כך נפוצה שיש לה אפילו שם – חרדת בית-ספר – ואי אפשר לפתור את הבעיה בעזרת רופא. הכאב שסובל ילדכם הוא בשבילכם אות שהגיע הזמן לשיחה סבלנית ואוהדת, כדי למצוא את הקשר בין בית-הספר למצבו. האם מתנכלים לו כשהוא בדרכו לבית-הספר או כשהוא מגיע לשם? האם יש לו בעיות משמעת עם המורים שלו? האם הוא מתבייש או דואג משום שלא הכין את שיעורי הבית? האם יש לו מורה לא מוצלח והוא פשוט לא סובל אותו? אם מדובר בילד קטן שאלה הפעמים הראשונות שלו בגן, האם הוא פשוט חושש מפני הפרידה והמעבר לסביבה זרה ואולי אפילו מפחידה? אם תצליחו לזהות את הגורם לחששותיו של הילד ולבטל אותו, קרוב לוודאי שגם כאבי הבטן ייעלמו.

בדומה לכאב ראש, כאב בטן עשוי לשמש דרך תת-הכרתית להימנעות ממשימות לא נעימות או להשגת תשומת לב אוהדת מהורים שאינם עונים על הצורך של הילד לחוש שהוא אהוב. הרבה מקרים של "כאבי בטן" חוזרים ונשנים היו נפתרים מאליהם לו שאלו הורים את עצמם בתכיפות רבה יותר, "האם חיבקתי את ילדי היום?"

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

כאבי בטן נגרמים לעיתים קרובות על-ידי אלרגיה

אלרגיות למזון ולכימיקלים הן גורם ידוע לכאבי בטן. אי סבילות ללקטוז – אלרגיה לחלב פרה – נפוצה יותר מכפי שרוב ההורים יודעים. אולם פרט לחלב יש עוד מגוון רחב של מזונות שילדים (וגם מבוגרים) עלולים להיות אלרגיים להם.

כדי למצוא האם אלרגיה למזון היא שגורמת לכאבי הבטן של ילדכם, עליכם לבדוק איזה מזון, אם בכלל, שהוא אוכל קשור בעקביות לבעיה זו. בדיקה כזאת דורשת זמן ומאמצים ועשויה גם לגרום לגל מחאות מצידו של הילד, אבל כדאי לכם לעשות זאת. סלקו פריטי מזון מסוימים מתזונתו, בזה אחר זה, ושימו לב האם הכאבים החוזרים נעלמים אחרי כמה ימים. אם תגלו כך מזון חשוד, החזירו אותו לתזונת הילד ובדקו האם כאבי הבטן חוזרים. אם כן, מצאתם את התשובה!

התהליך יהיה קשה יותר אם ילדכם אלרגי לכמה מזונות משום שסילוק אחד מהם מתזונתו לא יעלים את הכאב, שעדיין ייגרם על-ידי מאכלים אחרים. במקרה כזה יהיה עליכם להפוך את התהליך – לסלק את כל גורמי האלרגיה הסבירים ביותר מתזונתו ולהחזיר אותם אחד אחד. אם הכאב יחזור אחרי שאפשרתם לילד לאכול מזון מסוים, הרי שזיהיתם אחד מהגורמים לו. הסירו אותו לגמרי מהתזונה שלו והמשיכו לכלול בה מזונות אחרים, אחד בכל פעם, עד שתזהו את כל גורמי האלרגיה שילדכם רגיש להם.

אם אתם משתמשים בשיטה הראשונה, תוכלו להאיץ את התהליך אם תתחילו בסילוק גורמי האלרגיה הסבירים ביותר מהתזונה. מאחר שאלה כוללים מזונות שמכילים תוספים כימיים, משמעות הדבר סילוק כמעט כל המזונות והמוצרים המעובדים - ובכלל זה לחמים, מאפים ואפילו פסטה - ומעבר לבישול ביתי של מאכלים טבעיים. קנו מזונות טבעיים, מוצרים שנושאים את התווית "100 אחוז טבעי", אבל הקפידו לקרוא אותה בעיון. מזונות טבעיים שעלולים לגרום לאלרגיה, כוללים עגבניות, מלפפונים, תפוזים, משמשים, שזיפים טריים ויבשים, אפרסקים, פטל וענבים, אבל ילדכם יכול להיות אלרגי גם לאחרים.

כשתחפשו מזונות שאינם מכילים כימיקלים, תופתעו עד כמה הם נדירים בתזונה היומית שלנו. האותיות הקטנות על התוויות של הרבה אריזות מזון היו מקלקלות את תאבונם של צרכנים רבים לו היו מבינים מה כתוב בהן. האם הייתם רוצים לשתות מרק שמכיל סודיום קרבונט, פוטסיום קרבונט, סודיום טריפוליפוספט, סודיום אלגינט, דיסודיום פוספט, דיסודיום אינוסינט ועוד כל מיני? לו הציעו לכם מרק כזה וידעתם מה הוא מכיל, קרוב לוודאי שהייתם מפחדים לשתות אותו, ובצדק. ובכל זאת, כל המרכיבים האלה נמצאים במותגי מרקים ידועים מאוד!

כל צבעי המאכל הכימיים, החומרים המשמרים והמייצבים וחומרי הטעם הם גורמים אפשריים לאלרגיה, וכמובן לתופעות מסוכנות אחרות. הם הגורם העיקרי להיפראקטיביות, אבל אדון בנושא זה מאוחר יותר. לא קל להימנע מהם, אבל אם תצליחו בכך תרפאו את ילדכם מכאבי הבטן שלו. יותר מזה, אם תשתמשו במזונות טבעיים כבסיס לתזונת הבית, גם אתם ובני משפחתכם תהיו בריאים יותר.

אני מבקש שתהפכו לבלשי מזון משום שהרופא שלכם אינו יכול לעשות זאת גם אם הוא רוצה בכך. בסופו של דבר, אם ילדכם סובל מכאבי בטן חוזרים אבל מתפתח היטב, נראה בריא, מוסיף לגובהו ומשקלו ואין לו תסמינים אחרים, אין טיפול רפואי מתאים למצבו והוא אינו צריך ללכת לרופא. עודדו אותו וחפשו בצלחתו את המזון האלרגני. אל תזניחו את הסיבה הרגשית.

אני ממליץ לכם להימנע ממתן תרופה כלשהי כשהילד מתלונן על "כאב בטן". יש הורים שנותנים לילדיהם סודה לשתייה או תכשיר נוגד חומצה כלשהו שנמכר ללא מרשם. לא כדאי לעשות זאת משתי סיבות. ראשית, כשילדכם מתלונן על "כאב בטן" הוא אינו מצביע על המקום המדויק שכואב לו – המעיים, הכליות או כל איבר אחר. במקרה זה נוגד חומצה לא יעזור לו. שנית, אם הכאב באמת נובע מעודפי חומצה בקיבה, מצב שאינו סביר אצל ילדים, סודה לשתייה תקל עליו זמנית, אבל מאחר שחומר זה מנטרל את כל החומצות הוא עלול בסופו של דבר להזיק לו, מכיוון שהוא מנטרל את החומצות החיוניות לעיכול חלבונים וגם להשמדת חלק מהחיידקים המצויים במזון הבא אל פינו וגולש אל הקיבה מחלל הפה שלנו. חומצות הקיבה אינן מופרשות כך סתם. אי הבנת ההיגיון שבדבר היא ה"סיבה" למתן סותרי חומצה. הקיבה של הילד (כמו זו של אדם מבוגר) תעבוד קשה עוד יותר כדי לשקם את המאגרים שלה, והתוצאה תהיה כמות גדולה עוד יותר של חומצות בקיבה. ההקלה המיידית היחידה שאתם יכולים להציע היא הרבה אהבה, אהדה והסחת הדעת. אם התסמין רגשי במקורו, ייתכן שכך תסייעו לכאב להיעלם.

אין כוונתי לטעון שכאבי בטן הם תמיד דבר זניח. זהו תסמין אחד מני רבים של יותר מחמישים מחלות, שכמה מהן חמורות ואפילו מסוכנות. אולם בכל מקרה שבו הוא מצביע על בעיה רצינית הוא מלווה גם בתסמינים אחרים. אם תיקחו את ילדכם לרופא, הסכנה היא שיתעלם מהאפשרות של גורם תזונתי או רגשי ויתחיל בתהליך אבחוני על בסיס תסמין אחד בלבד. מאחר שכאב בטן הוא תסמין אחד מבין תסמינים רבים של מחלות ילדים שונות, הרופא יכול לבחור במגוון רחב מאוד של בדיקות. רבות מהן אינן מדויקות והתוצאה עלולה להיות אבחון שגוי. כמה מהן מכאיבות ועלולות להיות טראומטיות לילדכם ולכן גם לכם. חלקן מסוכנות ויש בהן אף שעלולות לגרום למוות. בלי זיהוי תסמינים נוספים הן מיותרות.

סיכון נוסף הוא האפשרות שהרופא יאשפז את ילדכם כדי לבצע בדיקות אלה. רבות מהן דורשות הכנות מראש, כגון ניקוי המעיים, שאפשר לבצע אותו בצורה טובה יותר כשהילד מאושפז. זהו מחיר גבוה מדי תמורת חיפוש שקרוב לוודאי לא יעלה דבר. בנוסף לסכנות שטמונות בבדיקות ובצילומי רנטגן, רוב הילדים סובלים גם מטראומה רגשית כשהם מאושפזים, וכמובן קיימת הסכנה שהילד יידבק במחלה כלשהי במהלך שהותו בבית-החולים.

אם ילדכם מפגין תסמינים נוספים, פרט לכאבי בטן, כגון הקאות, שלשול או דם בצואה, יש לקחת אותו לרופא. כפי שכבר אמרתי לפני כן ייתכנו כמה אפשרויות במקרה כזה, ואחת מהן היא דלקת התוספתן (אפנדיציטיס).

אבחון דלקת התוספתן

שכיחות דלקת התוספתן גבוהה בקרב נערים וגברים מגיל 15 עד 30, אבל היא מופיעה בכל הגילים, אפילו אצל תינוקות בשבועות הראשונים לחייהם. היא מסוכנת ביותר אצל ילדים קטנים מאוד משום שקשה לאבחן אותה, וברוב המקרים התוספתן פוקע לפני האבחון.

דלקת התוספתן מלווה לרוב בהקאות ובחום. ייתכן שההקאות תהיינה מעטות ולא מרשימות וגם החום ייתכן נמוך. בשלבים הראשונים הכאב מורגש בבטן כולה, אבל תוך כמה שעות הוא מתרכז בבטן הימנית התחתונה. הפעלת לחץ באותו מקום תכאיב מאוד, אם התוספתן במקומו השכיח. מיקום שונה של גוף התוספתן לא יגרום לכאבים במקום שצוין. אם התוספתן נקרע, יפחת הכאב ואחר כך שוב יורגש בכל אזור הבטן. במחלות שמקורן במערכת העיכול, אובדן התיאבון ייתכן הסימן הראשון למחלה. כך גם בדלקת התוספתן.

כשתיקחו את ילדכם אל הרופא הוא ירשום את ההיסטוריה שלו, תוך הקדשת תשומת לב מיוחדת לאירועים שקדמו לכאב הנוכחי. אחר כך יבצע בדיקה גופנית מעמיקה, כולל תרגילים שיעזרו לו לזהות את מקום הכאב. הוא יאמר לילדכם לשכב על גבו ולהרים את רגליו, תרגיל שבו הוא מפעיל מעמסה על שרירי הבטן. הוא גם יצפה בו כשהוא הולך כדי לבדוק האם הוא מעדיף צד אחד של גופו בגלל הכאב. בדיקת דם תעזור לו לקבוע האם עלה מספר תאי הדם הלבנים, סימן עזר תומך באבחנה לדלקת. בדיקה נוספת תחפש אחר נוכחותם של תאי דם אלה בשתן, סימן לדלקת בדרכי השתן או לתוספתן מודלק במיקום קרוב לדרכי השתן.

רופא שיחשוד בדלקת התוספתן, יפנה את ילדכם לבית-חולים. הילד ייבדק גם שם, ואם יוחלט להסיר את התוספתן עמדו על כך שרופא ילדים יסכים עם החלטה זו ויאשר אותה. אל תוותרו, בעיקר לאור העובדה שכל שנה מבוצעים אלפי ניתוחים שבהם נכרת תוספתן בריא. הניתוח אינו תענוג. הוא מכאיב. אין לי צל צילו של ספק שלתוספתן יש תפקיד חיוני בגוף, אלמלא כן הוא לא היה מצוי בכולם. בתוספתן יש מצבור גדול של בלוטות לימפה, מה שמצביע על חשיבותו החיסונית, משהו מעין שקדים של מערכת העיכול. לכן לא כדאי לכם להרשות את הוצאתו מגוף ילדכם אלא אם יש ודאות גבוהה כי הוא אכן מודלק. לפני שאתם מתירים לילדכם לעבור ניתוח זה, ודאו שרופא הילדים והמנתח מסכימים על האבחון ושקיימת סבירות משמעותית שהוא עלול להיות מודלק.

כאבי בטן חוזרים מתסכלים לפעמים מאוד, כמו כל חולי גופני כרוני שגורם לילדכם אומללות, משום שבסופו של דבר גם אתם סובלים בגללו. למזלנו, אינכם חייבים "ללמוד לחיות עם זה", כפי שרופאים אומרים לפעמים. בצעו את ההנחיות בפרק זה ותוכלו לזהות את הגורם לכאב החוזר של ילדכם.

המדריך הקצר של ד"ר מנדלסון להתמודדות עם כאב בטן

1. אם כאב הבטן הוא התסמין היחיד, תוכלו לזהות בקלות את הגורם ללא עזרת רופא. אולם אם הוא מלווה בתסמינים אחרים כגון חום, הקאות, שלשול, כאבים בזמן מתן שתן או דם בצואה, עליכם לפנות לרופא.

2. אם אין תסמינים נוספים, בדקו אירועים ונסיבות שקדמו להופעת הכאב. האם ילדכם אכל יותר מדי או מהר מדי? האם אכל או שתה משהו שאינו רגיל לו? האם ייתכן שבלע חומר רעיל או חפץ כגון גולה או סיכת ביטחון? האם קיבל תרופה חדשה? האם חווה אירוע טראומטי כלשהו – קטטה או ויכוח עם חבר, תעודה עם ציונים נמוכים, נזיפה או עונש חמור? אם כאב הבטן חוזר על עצמו, האם הוא בא תמיד בעקבות אותו אירוע? האם כאבי הבטן קשורים להימנעות מחוויה לא נעימה (לדוגמה, בית-ספר) או משימה לא נעימה (לדוגמה, רחיצת כלים)? בדיקה מעמיקה כזאת תאפשר לכם לגלות אם הגורם לכאב הוא רגשי.

3. אם אתם צריכים ללכת לרופא, שימו לב למה שהוא עושה. ודאו שהוא רושם היסטוריה מפורטת של הילד ומבצע בדיקה גופנית מעמיקה. זו צריכה לכלול בדיקת דם כדי לבדוק את מספר תאי הדם הלבנים, בדיקת שתן כדי לבדוק הימצאותם של תאים אלה בשתן, סימן לדלקת בדרכי השתן ובדיקת מיקומו של הכאב: אם הכאב ממוקד בבטן הימנית התחתונה, ייתכן שמדובר בדלקת התוספתן.

4. אם הרופא יגיע למסקנה שילדכם סובל מדלקת התוספתן, הוא יפנה אתכם לבית חולים. אם יוחלט שם על ניתוח עמדו על כך שרופא הילדים שלכם יסכים ויקבל על עצמו חלק מהאחריות להחלטה זו.

5. אל תשאירו את ילדכם לבד בבית החולים, לא לפני הניתוח ולא לאחריו. הישארו איתו או בקשו מחבר או קרוב משפחה להיות איתו עד שתהיו בטוחים שהוא מתאושש. שחררו אותו מבית החולים מוקדם ככל האפשר. תיאבון שחוזר הוא רמז לא רע לתחילת תהליך ההבראה.

   

   ספרים נלווים: