מחלות מין בקרב תינוקות, ילדים ובני נוער

מתוך הספר: המדריך השלם למחלות מין

החיים המתירניים, שהביאו לחיי הוללות, ניאוף, סמים ועוד, החלו לחשוף את בני הנוער לעולם חדש, לא בהכרח מוצלח יותר. הפורנוגרפיה המשגשגת והזנות הפורחת היו מסממני העידן החדש, ואז מן הסתם החלו לחלות יותר ויותר נערים ונערות במחלות מין. עולמנו הישן, שמודעותו למין הייתה ערטילאית מאוד וכל מחלת מין הייתה מוקצית מחמת מיאוס, פינה דרך לעולם חדש אחר, מודע יותר אבל גם מסוכן יותר.

ברור שעם התגברות התודעה והחינוך לחיי המין הייתה צריכה לבוא גם הבנה טובה יותר של בני הנוער לגבי מחלות מין. ואכן, הנוער בימינו יודע כיום יותר על מחלות מין, אם כי מדי פעם אפשר עדיין למצוא סימני בורות, מבוכה ושמרנות, האופייניים כל כך לדורות הקודמים. בנוסף, אנו עדים לבעיה נוספת והיא התגברות מספרם של סוטי מין מבוגרים, שמבצעים זממם בילדים ובבני נוער, אם בחשיפה בפניהם, אם באוננות, אם ביחסי מין אוראליים (דרך הפה) ועד יחסי מין של ממש. מגע מיני הנכפה על מישהו על ידי אדם זר נקרא בשפתנו אונס, ואילו כשהדבר נעשה בידי קרוב משפחה זהו "גילוי עריות".

תמונה: Canva

מי שנפגע ממעשים כאלה עלול ללקות בקשיים בהליכה או בישיבה, בהפרשה או עקצוץ מהנרתיק והפין, בזיהומים חוזרים בדרכי השתן, או הגרוע מכולם – במחלת מין, המועברת במגע מיני. בכלל, מחלת מין מכל סוג שהוא, שמופיעה בילד מתחת לגיל 13, נחשבת לפועל יוצא של הטרדה מינית וזאת עד שמוכח אחרת. ברור שבעולמנו, שבו נגיף ה-HIV (שגורם למחלת האיידס) נפוץ כל כך, זו בעיה קשה שיש לתת עליה את הדעת.

מחלת האיידס, לה הקדשנו פרק נרחב בספר, יכולה לעבור מאם נגועה לתינוקה, ואולם מידת הסיכון לעובר ושלב ההיריון שבו חלה ההדבקה אינם ידועים בוודאות. עם זאת, זיהוי של הווירוס ברקמות העובר תומך בהשערה שהזיהום מתפשט ברחם. מקרים של נשים שחלו במחלה מיד לאחר הלידה ולאחר מכן הדביקו את תינוקותיהן, מרמזים על כך שהווירוס יכול להיות מועבר אפילו בתהליך ההנקה. יש אפוא לבדוק באופן שגרתי את כל התינוקות שנולדו לאימהות חולות באיידס לשם איתור עדות קלינית או מעבדתית לזיהום בווירוס האיידס.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

מחלת ההרפס של אברי המין היא מחלת מין שכיחה מאוד במתבגרים. מחלה זו נגרמת על ידי וירוס ההרפס סוג 2 והתסמינים נעים מלא כלום לנגעים קשים ומופשטים, מלווים בחום, בנפיחות בבלוטות הלימפה, בכאב מציק ובתשישות. כאשר מחלת ההרפס תוקפת, חשים בתחילה כאב באזור הופעתה ולאחר מכן מופיעות שלפוחיות מקובצות על רקע בסיס אדמדם בצקתי בשטח אברי המין. חשוב לזכור שזו מחלה מידבקת המועברת במגע מיני. בארץ רבים מבני הנוער הנפגעים מן המחלה נכנסים לפאניקה לא מוצדקת, שמקורה בבורות באשר למחלה.

כדאי להזכיר כאן גם את מחלת ההרפס, הפוגעת בתינוק שזה עתה נולד. המחלה, המועברת לתינוק מאימו הנגועה בעת מעברו בתעלת הלידה, עלולה לגרום לפריחה מפושטת קשה אצל התינוק, לפגיעה במערכת העצבים המרכזית, לצהבת, להגדלה מתקדמת של כבד וטחול ולקוצר נשימה. במקרים חמורים, עלולה אף להתפתח אצל התינוק דלקת מוח חמורה, שעשויה להסתיים במוות בתוך 48 עד 96 שעות. פגיעות קשות אלה מופיעות בתוך 3 ימים עד 30 יום מיום הלידה. יש אפוא לאבחן את המחלה מוקדם ככל האפשר, כי אז ניתן לטפל בה בטיפולים המודרניים ולהקטין את התמותה והתחלואה שלה.

מחלת הגרדת אצל נערים דומה בסממניה לאלו של המבוגרים. בתינוקות, לעומת זאת, היא מופיעה על כפות הידיים והרגליים או על הפנים, אם הם יונקים מפטמות נגועות. בעוללים יתגלו הנגעים על כפות הרגליים וסביב בתי-השחי.

כינמת הבושת אינה דבר שכיח בילדים, מלבד במשפחות הסובלות מצפיפות יתר ומתנאים חברתיים וסניטריים ירודים. הכינמת, כמובן, עוברת במגע גופני ישיר, ומיקומה בעיקר באזור הבושת, אבל גם בגבות, בעפעפיים ובבתי-השחי.

מחלת העגבת, כפי שהזכרנו בפרק הדן אודותיה, יכולה להיות מועברת מאישה בהיריון לעוברה עוד בתוך הרחם או במגע שלו עם נגע שלה בתעלת הלידה בזמן הלידה. נשים יכולות להעביר את הזיהום העגבתי לתינוקותיהן, לרוב, בשלב השניוני של המחלה, כאשר דמן שופע מחיידקי העגבת. או אז עלולות להופיע אצל הרך הנולד פגיעות קשות בעצמות, בשיניים, במערכת השמיעה ובמערכות אחרות, מלוות בפריחות בעור.

אשר למחלת הזיבה, שפוגעת כיום גם בבני נוער, נזכיר את פגיעתה הקשה בעיניהם של תינוקות, שנחשפו בשעת לידתם להפרשות המזוהמות של המחלה בעת מעברם בתעלת הלידה של האם הנגועה. לאבחנה וטיפול מיידיים יש חשיבות יתר במקרים שכאלה, כיוון שבלא טיפול עלולה להיגרם הצטלקות או התכייבות של קרנית העין.

גם מחלת הכלמידיה יכולה לפגוע בתינוקות בעת מעברם בתעלת הלידה. תינוקות שנולדו לאימהות נגועות, יכולים לשאת בחובם זיהום סמוי במשך חודשים רבים לאחר הלידה. הזיהום השכיח ביותר הוא דלקת לחמית העין, שמופיעה בתוך כמה שבועות מהלידה וחולפת מאליה. פחות מ-10% מהילדים החשופים עלולים לחלות במחלת ריאות. מחלה זו מתפתחת, בדרך כלל, כמה שבועות או חודשים לאחר הלידה, אינה מלווה בחום, אם כי החולה סובל משיעול מעיק ויבש.

מחלת האוריאופלזמה אוראליטוקום, שגם אותה הזכרנו בפרקים הקודמים, מועברת לכ-40% מהתינוקות הנולדים לאימהות הנגועות, אך כאשר התינוק עובר את גיל 3 חודשים, מסתמנת ירידה חדה בזיהום זה. מגלים אותו בפחות מ-10% מהנערים והמתבגרים הלא מנוסים. לאחר ההתבגרות, עם ההתגברות בפעילות המינית, חלה עלייה ברמת הזיהום.

אשר לקונדילומות, שהינן יבלות וירליות שאודותן דיברנו קודם לכן, מסתבר, כי גם הן מועברות מהאם לעובר וגורמות להופעת גידולים בלוע, בפה ובעור התינוק.

מחלת הגרדת אצל תינוקות, להבדיל מאצל מבוגרים, מתבטאת בזיהום מפושט של כפות הידיים, כפות הרגליים, הפנים והגב. תינוקות שלקו בפריחה של מחלת הגרדת, מתנגדים לאכול ואפילו חלה נסיגה בקצב גדילתם. יש אף תינוקות שאינם ישנים היטב בלילה. זיהום משני על ידי חיידקים נפוץ מאוד במקרים כאלה.

ספרים נלווים: