מיניות ותשוקה בגיל המעבר - עובדות שאת חייבת להכיר

מתוך הספר: כל מה שאת חייבת לדעת על גיל המעבר

לפני שנדון בנושא התשוקה ואיך נושא זה משפיע על נשים בגיל המעבר ואחריו, עלינו להבהיר מהו הנושא הנדון – כמאמר החתול ב"עליסה בארץ הפלאות": "אם אינך יודע לאן אתה הולך, כיצד תוכל לדעת כשתגיע לשם?" 

תשוקה יכולה להיות מצב שבו רוצים באופן פעיל להתחיל פעילות מינית או כאשר מוכנים ומסכימים להתחיל פעילות מינית. כלומר, היעדר תשוקה ספונטנית איננו מצב רפואי. התבנית המסורתית להיענות מינית מתחילה בתשוקה ספונטנית, שמובילה לריגוש ואז לאורגזמה. כמו דברים רבים בחיים וברפואה, התבנית הזאת התבססה בראש וראשונה על התגובות המיניות של גברים. כפי שידוע כעת, תבנית זו אינה חלה על נשים רבות, ואף אינה מתאימה לכל הגברים. כאן המקום להוסיף כי הפטריארכיה פוגעת גם בגברים ולא רק בנשים. זאת, מאחר שהגברים אשר אינם מתאימים לתבנית ה"תמיד חושבים על סקס ותמיד מוכנים" נחשבים כנחותים, אך הם בסך הכול מתנהגים כפי שמתאים להם. 

תמונה: Canva

בשנת 2000, ד"ר רוזמרי בסון [Dr. Rosemary Basson] הנהיגה דגם חדש, שעל פיו התשוקה היא הרבה יותר מורכבת מקו ישר המתחיל בחשק ומסתיים באורגזמה. התשוקה, כך מסתבר, איננה תמיד ספונטנית, ואינה הסיבה היחידה שבעטיה בני אדם מתחילים את הפעילות המינית שלהם. הסקס הוא רב ממדי, בדיוק כמו בני האדם. חלק מהאנשים אכן מקיימים יחסי מין עקב תשוקה ספונטנית או ליבידו. אבל, אנשים גם מחליטים להתחיל פעילות אינטימית מסיבות שאינן תשוקה – למשל, נוחות, או סיפוק בן הזוג, ואז, לאחר שמתחילים, התשוקה מצטרפת לפעילות. לעיתים קרובות התשוקה מגיעה בעקבות הריגוש, וחשוב להתייחס לחוויית "ריגוש ואז תשוקה" כאל חוויה תקינה.

רוצים לקבל את המבצעים של הוצאת פוקוס ישירות לווטסאפ? קליק כאן להצטרפות לקבוצת הווטסאפ הסודית 🤫

חישבו על סקס כעל מסיבה, ועל היעדר רצון ספונטני כעל מצב שבו רובצים על הספה ולא חושבים כלל על מסיבה אלא על ערב של סרט בפיג'מה. בן הזוג שלך שואל: "היי, רוצה ללכת למסיבה?" ואין היענות. 

אבל אז בן הזוג מזכיר לך כמה נהנית במסיבה האחרונה, ואכן כך היה. הוא מחמיא למראה החיצוני שלך, לא רק במסיבה אלא תמיד. הוא מזכיר לך כי על אף ההצהרות שלא תרקדו, בסופו של דבר אתם תמיד רוקדים. ואז את חושבת: "בסדר, אנסה את המסיבה במשך 5 דקות, אבל לא אחליף בגדים לכבודה". בן הזוג מסכים, כי את נראית טוב תמיד, וכך אתם נוסעים למסיבה. אתם מוצאים את עצמכם על רחבת הריקודים ברגע שהגעתם לשם ונהנים מאוד. אחרי המסיבה אתם מתכרבלים ומדברים על המסיבה ואת שמחה שהלכת אליה. 

זהו הדגם של התשוקה שנענית ומגיבה. מערכות היחסים הינן מורכבות. הצורך במישהו שיעורר את האש אצלך הוא צורך נורמלי; כך הדבר קורה אצל חלק מהנשים לפחות מדי פעם, ואילו אצל אחרות זה המנגנון שמפעיל אותן כל הזמן.

לפני שתבנית זו התקבלה, השם המקובל להפרעה בחשק המיני היה הפרעה של תת-פעילות התשוקה המינית או HSDD [hypoactive sexual desire disorder]. השימוש בשם זה הופסק, כיוון שהוא התרכז בתשוקה ספונטנית, בעוד שהתשוקה שנענית ומגיבה – חוויה תקנית עבור נשים רבות, קוטלגה כעניין רפואי. עם זאת, בוודאי לא תופתעו לגלות כי אבחון HSDD עדיין מופיע במאמרים המקדמים מכירת תרופות נגד, ובכן – HSDD.

המונח המקובל החדש הוא SIAD – הפרעה בעניין ובריגוש המיני [sexual interest
arousal disorder]. כדי שאישה תאובחן כבעלת ההפרעה, עליה לחוות 3 מתוך המצבים הבאים במשך לפחות 6 חודשים:

• תשוקה מינית ירודה או היעדר תשוקה
• מיעוט או היעדר מחשבות או פנטזיות מיניות
• מיעוט או היעדר יוזמה או נכונות לפעילות מינית
• היעדר הנאה מינית או הנאה מינית ירודה
• תשוקה מועטה, גם לאחר גירוי באמצעות אמצעי גירוי או עוררות מיניים
• היעדר או מיעוט תחושות באיברי המין ובכלל

כמו כן, התופעה מהווה אבחון רק אם האישה עצמה מוטרדת מהתסמינים הנ"ל. אם הם מפריעים רק לבן/בת הזוג שלה, לא מדובר באבחון. כמו כן, האבחון רלוונטי כל עוד אין סיבה אחרת לתסמינים כגון מתחים במערכת היחסים, טכניקה מינית לא מתאימה, תופעות לוואי של תרופות או כאבים בזמן קיום יחסי מין.

חשוב גם לציין כי התשוקה כמעט תמיד גדולה יותר בתחילת מערכת היחסים, ואז היא פוחתת בערך בחצי ממערכות היחסים הנמשכות 3 שנים ויותר. כן, 50% ב-3 שנים בלבד. עם נתונים סטטיסטיים כאלה, ירידה בתשוקה היא לעיתים התוצאה הטבעית של מערכות יחסים ארוכות. יש להביא בחשבון שבתחילתה של מערכת יחסים אנשים מרבים להתאמץ כדי לטפח את התשוקה.

תשוקה בגיל המעבר

תהליך המנופאוזה מתקשר לירידה בתשוקה. אחד המחקרים גילה ירידה בתשוקה אצל 12% מהנשים שגילן 45 עד 64, ובקרב הנשים מעל גיל 65 עלה מספרן ל-20% בערך. מעניין לציין כי לא נמצא קשר בין הנתון הנ"ל לבין רמות ההורמונים, כלומר – נשים רבות נהנות מתשוקה ברמה גבוהה אף שרמות האסטרוגן והטסטוסטרון אצלן נמוכות, וגם ההפך הוא הנכון. לפיכך, רמות ההורמונים אינן חלק מאמות המידה להערכת בעיות בחשק המיני.

לעיתים, בגיל המעבר נוצר בלבול בין ענייני תשוקה לבין קשיים בקיום יחסי מין. כוונתי היא, שאם חווים כאבים בזמן הסקס, אין זה מפתיע שהתשוקה פוחתת. הדבר נכון לגבי כל גורם לכאבים הקשור למין, וישנם רבים כאלה. בפרק 13 לעיל יש פירוט לגבי תסמונת מערכת המין והשתן בגיל המעבר [GUSM] המהווה סיבה שכיחה לכאבים בזמן קיום יחסי מין. גם לנשים הסובלות מבעיה של אי-שליטה בסוגרים תהיה בוודאי ירידה בחשק המיני עקב הפחד מבריחת שתן או צואה בזמן קיום יחסי מין.

תרופות המשפיעות על החשק המיני בגיל המעבר

חשוב גם לתת את הדעת על מצבים רפואיים ותרופות שנוטלים בקביעות והשפעתם על התשוקה. לדוגמה, אם אישה סובלת מהפרעות בשינה או מדיכאון, החשק המיני שלה עלול להיפגע. כמו כן, יש תרופות בעלות השפעה ישירה על התשוקה. יש גם תרופות שעלולות לגרום לקשיים לחוות אורגזמה – בעיה בפני עצמה שעלולה להוריד את החשק המיני. תרופות אלה כוללות (אך לא רק) תרופות נוגדות דיכאון, ספירונולאקטון [spironolactone] (תרופה השייכת למשתנים משמרי אשלגן), מעכבי בטא, טראזודון [trazodone] (תרופה המסייעת לשינה) ואופיואידים. טיפול הורמונלי לגיל המעבר הניתן כתרופה פומית עלול, תיאורטית, לפגוע בתשוקה, מאחר שהוא מייצר גלובולין הקושר הורמוני מין [SHBG - sex hormone binding glubolin], כך שיש פחות טסטוסטרון זמין. אומנם, רמות הטסטוסטרון אינן מנבאות את מצב הליבידו, אך לעיתים כדאי להחליף את הטיפול הפומי במתן אסטרוגן בספיגה עורית. יש מורכבות בתפקידו של הטסטוסטרון בחשק המיני, מאחר שלנשים בעלות תסמונת השחלות הפוליציסטיות יש רמות גבוהות של טסטוסטרון, ועדיין הן אינן מדווחות על תשוקה מוגברת. למעשה, לעיתים קרובות ההפך הוא הנכון לגביהן. כאשר חושדים כי תרופה נוגדת דיכאון היא הסיבה לירידה בתשוקה, אפשר להתחיל בנטילת בופרופיון [bupropion] (Wellbutrin), תרופה נוגדת דיכאון שכנראה לא תגרום לתופעת הלוואי הזאת. לחלופין, אפשר להוסיף את התרופה הנ"ל לנוגדי דיכאון אחרים (אם אין בכך בעיה מבחינת הטיפול בדיכאון). אפשרות אחרת היא נטילת מעכבי פוספודיאסטראז [phosphodiesterase inhibitor], כגון ויאגרה.

אם כן, כאשר נראה שהחשק המיני מת, הצעד הראשון הוא לבדוק את התרופות שנוטלים ואת המצב הרפואי, וגם לבחון את החיים בכלל ואת התקשורת עם בן הזוג. בעיות בזוגיות, מתחים על רקע כלכלי או מתחים בגלל עבודה או מסיבות אחרות – לכל אלה יש תרומה שלילית בכל הנוגע לחשק המיני.

ספרים נלווים: