ממחלה אוטואימונית חמורה לסמל של בריאות

כאשר ג'רארד מולין היה בן 43, הוא כבר היה דמות מוכרת בעולם הרפואה. הוא כיהן כראש החטיבה לגסטרואנטרולוגיה והפטולוגיה (מחלות הכבד) בבית חולים אוניברסיטאי בניו יורק. הוא כתב עשרות מאמרים שפורסמו בכתבי עת יוקרתיים על שתי המחלות האוטואימוניות של מערכת העיכול, הקשות במיוחד לריפוי – מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.

ואז, בספטמבר 2003, ללא אזהרה מוקדמת, קרה הבלתי-צפוי. מרופא מומחה במחלות אוטואימוניות הוא הפך בן לילה להיות חולה שסובל בעצמו ממחלה אוטואימונית קשה.

במהלך הקיץ שקדם לאותו חודש ספטמבר, מולין היה לחוץ בצורה יוצאת דופן. מלבד העובדה שהוא עבד במשמרות ארוכות במיוחד עקב מחסור בכוח אדם בבית החולים, הוא טיפל בשני הוריו, שהיו במצב סופני. הוא החל לסבול מהתכווצויות שרירים קטנות בידיים וברגליים. אחד מעמיתיו הציע לו לעבור ניקור מותני כדי לשלול טרשת נפוצה, למרות שהסבירות שהוא לקה במחלה, לאור התסמינים הלא-אופייניים, הייתה נמוכה.

הידרדרות מהירה

במהלך הניקור המותני של מולין התרחשה תקלה רפואית נוראה. הרופא המבצע החדיר בטעות את המחט לאזור המסוכן של הקאודה אקווינה (cauda equine ), או "זנב הסוס" - קבוצה של שורשי עצבים בקצהו התחתון של חוט השדרה. כאשר נגרם נזק לעצבים אלה, התחושה ברגליים עלולה להיפגע קשות. מולין לא היה מודע לנזק שנגרם לו במהלך הבדיקה ועזב את המרפאה כשהוא סובל מכאבים קשים. מקום הדיקור בעמוד השדרה החל לדמם. משהו היה מאוד לא בסדר. אחיו הסיע אותו לחדר המיון, שם הוא אושפז עד להפסקת הדימום. הרופאים אמרו לו שלא נותר להם אלא לקוות שהכאב יפחת עם הזמן, לאחר שהמקום יחלים. לא היה באפשרותם לעשות דבר כדי להקל עליו.

אולם, בזמן שהותו בבית החולים התעוררה בעיה חדשה. פצע הדקירה החל להפריש נוזל שדרה ומולין סבל מכאבי ראש נוראיים. באוקטובר 2003, הוא עבר הליך כירורגי שמטרתו לעצור את הדליפה, ובהליך התיקון השני שנערך בפברואר 2004, הרופאים הזריקו בטעות דם לתוך נוזל השדרה שלו. טעות זו עוררה תגובה אוטואימונית מהירה שכמעט עלתה לו בחייו. מכיוון שדם אינו חודר בדרך כלל לנוזל המוח והשדרה, הגוף זיהה את חלבוני הדם החדשים האלה כפולשים מסוכנים שיש להשמידם. וכך התפתחה הפרעה אוטואימונית חמורה שנקראת ארכנואידיטיס, העלולה לגרום לשיתוק ברגליים ואף למוות, שכן, היא תוקפת עצבים שממוקמים בפלג הגוף התחתון ויכולה גם לשתק את שלפוחית השתן והמעיים.

מולין סבל מכאב שורף לאורך החלק האחורי של שתי רגליו לא פסק לרגע. הוא היה סחרחר מדי מכדי לעמוד על רגליו. השליטה שלו בשלפוחית השתן ובמעיים נפגעה בצורה משמעותית. חודשיים לאחר שהדליפה תוקנה, הוא החל לסבול מקצב לב בלתי-סדיר ומדימום כבד במערכת העיכול. הרופאים נתנו לו מחזור טיפול שלישי בסטרואידים במינון גבוה ביותר, בתקווה לעצור את הדימום ואת הנזק שנגרם לעצבים. למרות זאת, מצבו הלך והחמיר. הוא הועבר ליחידה לטיפול נמרץ וחובר למכונת הנשמה. הרופאים הצליחו להחיותו בעזרת זריקות של תרופות קרדיאליות ועירויים רבים של דם ופלסמה. באותו ערב נאמר לו כי מכיוון שלבו חלש כל כך, ייתכן שהוא לא ישרוד את הלילה.

אבל למרות הכול, הוא שרד. למחרת, הרופאים הצליחו סוף-סוף לעצור את הדימום במערכת העיכול ולווסת את לחץ הדם וקצב הלב שלו. שבוע לאחר מכן, הוא שוחרר מבית החולים, כשהוא מטופל במינון גבוה של סטרואידים. הכאב נשאר קשה. הארכנואידיטיס שלו - שמרתקת את רוב החולים לכסא גלגלים - הייתה חמורה מאוד. כשהוא התהלך מעט בחדר, הוא הרגיש כאילו גבו ורגליו עולים בלהבות. הרפואה המודרנית לא יכלה לעזור לגרי מולין. הוא היה מרותק למיטה בשל נכות של 100%, והעתיד נראה עגום למדי. "הפכתי לעוד אחד מהחולים הקשים לטיפול, שהרופאים לא יודעים מה לעשות אתם", הוא אומר, כשהוא נזכר בתקופה ההיא. "נגמרו להם התשובות. הייתי רווק, נכה ומובטל. חייתי לבד. בפעם הראשונה, נתקלתי בצד הקר והאדיש של הרפואה המודרנית, שעליו מתלוננים מטופלים רבים כל כך".

תזונה - מרכיב חיוני בדרך להחלמה

שבעת חודשי הסבל הנורא הזה לימדו את גרי מולין לקח. הוא עבר שינוי משמעותי והיה בטוח שיש משהו מעבר לתרופות ולטיפולים הקונבנציונאליים, שהוא יכול לעשות כדי לעזור לעצמו. בינתיים, אביו נפטר, ואמו, שהתגוררה במרחק של שעה וחצי נסיעה ממנו, הייתה על ערש דווי. מולין לא יכול היה לבקר אותה, אבל הם שוחחו בטלפון לעיתים קרובות. בעבר, הייתה לה חנות למוצרי בריאות בניו-ג'רזי, שהציעה ללקוחותיה מבחר גדול של מזונות ותוספי תזונה התורמים לשיפור הבריאות. במשך השנים, אמו עודדה אותו להציע לחולים שלו אפשרויות טיפוליות הוליסטיות. היא האמינה בגישה שאומרת כי "רופא טוב מטפל במחלה. רופא מצוין מטפל בחולה הסובל מהמחלה". לדעתה, התזונה הייתה מרכיב חיוני בדרך להחלמה.

במהלך החודשים הבאים - כשהמחשב הנייד שלו צמוד למיטתו - מולין בדק לעומק את ההוכחות המחקריות לכך שתזונה ייעודית ואיכותית, בשילוב עם תוספי תזונה, יכולה להפחית את התגובה האוטואימונית. מולין נרשם לכנסים ולקורסים מקוונים בנושא "רפואה אינטגרטיבית". הוא למד רבות אודות הגישה הגורסת שלמזונות מסוימים יש סגולות ריפוי והם יכולים להשפיע על הפעילות האוטואימונית בגוף. הוא התייעץ עם מספר רופאים שחשבו כמוהו, והתמחו ברפואה משלימה ואלטרנטיבית. בכוחות משותפים, המומחים הרפואיים הרכיבו עבורו תוכנית יסודית שכללה מזונות ותוספי תזונה, במטרה להעצים את השפעתו של הטיפול הקונבנציונאלי בסטרואידים. הוא החל לאכול תפריט שמבוסס על מזונות מלאים וליטול מספר תוספי תזונה, בתקווה למתן את התגובה החיסונית שהשתוללה בעצבים של פלג גופו התחתון.

במהלך שמונת החודשים שלאחר מכן, הכאבים והחולשה שליוו אותו זמן רב כל כך החלו לדעוך. גם הסחרחורות התכופות וההפרעות בקצב הלב פחתו. ב-2004, בפעם הראשונה מזה 15 חודש, מולין הצליח להיכנס למכוניתו ולנהוג. בנסיעתו הראשונה, הוא העדיף לראות את אמו, שהייתה מאושפזת בבית חולים. הוא חלק אתה את תחושתו שהגישה ההוליסטית היא זו שסייעה לו לחזור לחיים. הוא סיפר לה שהוא החליט ללמוד לתואר שלישי בתזונה, בנוסף לתואר ברפואה שכבר היה לו.

כיום, מולין נראה כמו סמל הבריאות. קשה להאמין שבמשך שנה הוא סבל מנכות והיה מרותק למיטה עקב מחלה נוירולוגית אוטואימונית. הוא נעזר באופן קבוע בשיטה הוליסטית כדי לשלוט במחלתו ורואה לעצמו כחובה להציע למטופליו החולים במחלות אוטואימוניות את השיטות המשלימות, בנוסף לטיפולים התרופתיים הקונבנציונאליים שהם מקבלים.

"ההנחה שאנחנו צריכים לסמוך על טיפולים תרופתיים בלבד בניסיוננו לעזור לחולים במחלות אוטואימוניות, מיושנת למדי". אומר מולין. "טיפול תרופתי בלבד לא יכול להיחשב עוד כטיפול איכותי. אנחנו יודעים כל כך הרבה על הפוטנציאל של דיאטות מיוחדות ותוספי תזונה לסייע לוויסות המחלות האוטואימוניות ואנחנו חייבים לעזור למטופלים לקצור את פירותיו של הידע הזה". למרות זאת, רוב הרופאים אינם מבינים את התפקיד שממלאת התזונה בהקלה על מחלות מסוג זה. "אפילו בתחום מחלות המעי הדלקתיות, ההנחה המקובלת היא שלתזונה אין כל השפעה", אומר מולין בתסכול. "למרות זאת, יש בידינו נתונים מדויקים על כך ששינוי התזונה של החולה ומתן תוספי תזונה פשוטים יכולים לשנות בצורה דרמטית את מהלך המחלה שלו".

עבור גרי מולין, הטיפול שהוכיח את עצמו בעצירת המחלה שלו ושינוי מהלך ההתפתחות שלה, היה שילוב של פרוביוטיקה, נוגדי-חמצון, חומצות שומן מסוג אומגה-3, מזונות מלאים וצמחי מרפא, בנוסף ל"תפילה ונחישות", כדבריו.

לקריאה נוספת: