פריצת דיסק: כך שיקמתי את חיי באמצעות טכניקת אלכסנדר

סיפורי מתחיל באוגוסט 1992, בפריצת דיסק פתאומית אשר פגעה בעצב וגרמה לשיתוק פלג גופי השמאלי, מהמתניים ומטה. נותחתי בהצלחה וחצי שנה לאחר הניתוח התפוגג גם השיתוק. במשך שמונה השנים הבאות חייתי בין "תפיסת גב" אחת לשנייה, ושרדתי הודות למנוחה ולתרופות שונות. בשנת 2000, במהלך טיול פרטי באיטליה, "נתקעתי" ולא יכולתי לשבת עוד.

דיקור, רפלקסולוגיה, טווינה, כוסות רוח, שיאצו, כירופרקטיקה ושאיבת דיסק

נועצתי ברופאים נוספים, ואת הפסיקה האחרונה נתן פרופסור גדול ומכובד בעיניי שהיה מספיק ישר והגון לומר לי: "גם אנחנו מתוסכלים כשאנחנו לא יכולים לעזור", והפנה אותי לרפואה הסינית למרות שלא האמין בה. לפרופסור זה אני חייבת את החלמתי, כי בדבריו העביר אליי את האחריות למצבי הבריאותי.

הייתי אז בת 50 ובבית חיכו לי בעל ושלושה ילדים שהיו זקוקים לי. בשל "אי כושר הישיבה" נאלצתי לפרוש ממקום העבודה שבו עבדתי 28 שנים, ולעזוב את כל רעיונות הלימודים שהיו לי. הפכתי נטולת עצמאות. נותרנו רק הכאב ואני. נזרקתי למים לבד, ואני לא ידעתי לשחות. לא ידעתי איך אצא מהכאב הנוראי הזה, רק ידעתי שאין לי בררה. החלטתי הייתה: הגוף הזה יֵצא מהבעיה שלו; החלטתי לעזור לעצמי.

לטאי-צ'י ולצ'י-גונג הגעתי ממאמר בעיתון שכתבה המורה שאליה פניתי. התחלתי להשתתף בשיעורים שבעזרתם נבנו שריריי בחזרה, וכתמיכה קיבלתי טיפולי דיקור. בין לבין ניסיתי גם טיפולי לייזר רך. בשנתיים וחצי הבאות ניכר, אמנם, שיפור במצבי הפיזי, אך לא במידה מספקת. עדיין לא יכולתי לחזור למעגל החיים הפעילים, ממנו נאלצתי לפרוש בשל מצבי הפיזי.

לגלות את טכניקת אלכסנדר

את האור האמיתי בקצה המנהרה ראיתי בשיעור הראשון שלי בטכניקת אלכסנדר. חברה המליצה לי על השיטה. מילותיה: "הוא ילמד אותך לשבת, ולא על הישבן הדואב" – גירו את סקרנותי, ופניתי לשיעור התנסות אחד. שיעור זה גרם למהפך בחיי. הגעתי אליו מבלי לדעת דבר על אודות הטכניקה, והאמת היא שבניגוד לאופיי הסקרן והחוקר גם לא עניין אותי לדעת. הייתי כל כך עייפה מהמאבק בכאב שהייתי מוכנה שיעשו בי הכול, ובלבד שייקחו ממני את הכאב.

שכבתי על המשטח הישר המשמש בשיטת אלכסנדר – "השולחן", ותוך כדי עבודה הבנתי שזהו זה: זה הדבר שסוגר את המעגל ומחבר בין הטאי-צ'י, הצ'י-גונג והדיקור, ושזה מה "שיוציא אותי" מן הבעיה. בשיעור השני ידעתי כי זוהי דרכי וטכניקת אלכסנדר היא כיווני, ואכן כך: למדתי חמישה חודשים אצל מורה פרטי ובחודש השישי עליתי לכיתה א' – התחלתי את לימודיי בקורס להכשרת מורים לטכניקת אלכסנדר של מר אורי עשת בתל-אביב.

סיימתי בהצלחה שלוש שנות לימודים והוסמכתי לעסוק בהוראת טכניקת אלכסנדר. הטכניקה הפכה לאורח חיים עבורי. מטרתי העיקרית הייתה לשקם את הגב שלי, אבל היא לא הייתה היחידה. תחושתי הייתה כי "נתקעתי" עם גבי הדואב ועברתי בהצלחה את מבחן הסבל לא רק בשבילי, אלא גם עבור אחרים הסובלים. אינני יכולה להשאיר "תגלית" כזו לעצמי בלבד, כי בתפיסתי עליי להפיצה ולהביאה לידיעת הציבור הסובל ולידיעת הציבור שעדיין אינו סובל, כדי שלא יסבול בעתיד.